|
מבט אל שיר
קָפֶה בַּבֹּקֶר / נעמי רוזנברג
סֵפֶל קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר,
יַחַד בִּשְׁבִיל הֶחָלָב.
צְלִיל בְּחִישַׁת הַכַּפִּית –
מַנְגִּינַתְּ תְּפִלָּה.
הַשֶּׁקֶט הֶעָדִין
קוֹטֵף פְּרָחִים
עַל הַשֻּׁלְחָן בֵּינֵינוּ.
מִן הַטְּרַנְזִיסְטוֹר
מְלַטֵּף שִׁיר
גְּלִידֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת,
כְּרִיזַנְטֶמַת הַחִיּוּךְ.
בַּטְּרַנְזִיסְטוֹר הַפְּנִימִי
כָּל הַגַּלִּים מְכֻוָּנִים אֵלֶיךָ.
אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹל הַלְּטִיפוֹת,
אַתָּה מְלַקֵּט אֶת הָאַהֲבָה שֶׁבָּעֵינַיִם
סִינִי בִּשְׂדֵה אֹרֶז.
על פי תרגומו של צבי גבאי. התפרסם בשבו, כתב עת לשירה, גיליון 18, חורף תשס"ח.
חוויית האהבה בחיינו "מספחת" אליה תופעות מהחיים היומיומיים: שירים, מאכלים, מקומות ואביזרים שמתקשרים אסוציאטיבית לקשר הבינאישי. השיר "קפה של בוקר" מגביה את אביזרי היומיומיות והופכם לראי הקשר בין אישה לבעלה. במערכת זאת בולט קולה של האישה, בעוד שאהבת הבעל היא סמויה, ומובעת דרך השתקפותה בנפש האישה.
בשיר שלש תמונות מרכזיות שמלוכדות על ידי מעמד שתיית הקפה, ותמונה נוספת שמעבירה את כובד המשקל אל הבעל.
תמונת הקפה בחלב ממזגת מראה וצליל. הבעל והאישה מאוחדים בשביל חייהם הכוכבי – שביל החלב. הקפה,החלב והכפית מתפקדים כאביזרים בטקס מרומם, כמעין פולחן אהבה פרטי.
תמונת השקט הקוטף פרחים מביעה את הדינמיקה השלוה המאפיינת את בני הזוג: העדינות שבקשר, ההבנה ההדדית ללא צורך בדיבורים, היופי שברגשות, היציבות המובעת בשולחן שביניהם, שהוא מקום ההתרחשות. פרחים, יש להזכיר, הם סמל אוניברסאלי ליופי, נשיות ואהבה, וקטיפת פרח עשויה להביע את מימוש האהבה.
תמונת הטרנזיסטור היא העצמה של המתרחש, הביטוי הרגשי מובע כמוסיקה פנימית וחיצונית כאחת. ישנה התמקדות הדדית, כאשר האישה מעניקה והגבר מקבל את עוצמת רגשותיה שאין להם סוף, כמו האורז בשדה. האישה הפכה לאדמה, שנותנת שפע בלתי נדלה. והגבר מלקט ומלקט...
הארוטיקה המעודנת שבשיר מצטלצלת בפ' הרפה: קוטף – מלטף (חרוז פנימי) וכן: קפה, תפילה, לטיפות. זהו שיר צנוע ונעים, שנותן ביטוי לחוויה נשית אוניברסאלית.
ארוחת בוקר או קפה בבוקר?
ניתן לשער ששירו של ז'אק פרוור "ארוחת בוקר" עמד לנגד עיני הכותבת. בשיר מפורסם זה, מהווה ארוחת הבוקר מסגרת לקשר שיש בו ניכור ועצב, בעוד ששירה של נעמי רוזנברג מביע הרמוניה ואושר. ב"ארוחת בוקר" מתוארים הפרטים הקטנים של שתיית הקפה בחלב, אולם אין כל דיאלוג בין הגבר והאישה, ובסופו של השיר האישה נעזבת: "בלי לומר מלה ובלי להביט בי...ועזב בגשם".
ד"ר רבקה שאול
משואות יצחק
נעמי רוזנברג, ילידת תש"ג, נולדה, למדה ולימדה בירושלים. בשנת 2006 קיבלה את "אות מחנכת למופת". פרסמה בחייה שני ספרי שירה. בשנת תשנ"ה קיבלה את פרס עמינח לשירה על ספרה "כמטוטלת אורלוגין". פרסמה ב"הצפה" ו"מבוע" ואף כיהנה במשך שנתיים כעורכת "מבוע". בשנת תשס"ו הלכה לעולמה באופן פתאומי, למגינת לבם של אוהביה ומעריציה הרבים. ספרה השלישי בשם באמצע החיים פתאום כולל את שני ספריה הראשונים, ואת הקובץ השלישי אשר לא זכתה לראותו בדפוס.
|
|
