|
על חנוכת בית מתניה במכינת בית ישראל
גדול המעשה
על חנוכת בית מתניה במכינת בית ישראל
מתניה ראבינסון, בן טירת צבי
חניך המחזור השני של "בית ישראל"
נפל בקרב בחומת מגן
אמו רינה מספרת על מתניה, על צדק וצדקה ועל פרויקט גדול
בחודש טבת נחנך "בית מתניה" במכינת "בית ישראל" בשכונת גילה שבירושלים. הבניין, שנקרא על שם סמ"ר מתניה ראבינסן הי"ד נרכש ושופץ עבור המכינה. מתניה, בן קיבוץ טירת צבי, היה חניך המחזור השני של המכינה במסגרת שנת שירות (י"ג). עם סיום שנת השירות התגייס לחטיבת גולני. מתניה נפל בקרב במהלך מבצע "חומת מגן", במסגרת פעילות מבצעית בג'נין.
הוריו של מתניה, רינה ומרק, עלו לישראל לפני שלושים שנה והקימו את ביתם בטירת צבי. הם החליטו לקחת על עצמם, ביחד עם אנשים שונים וגופים ציבוריים נוספים, את המשימה: לאסוף את הסכום הדרוש לרכישת המבנה ושיפוצו. הבניין עומד בלב השכונה והוא משמש כבית מדרש וכמקום פעילות לצעירים הלומדים בו ומקיימים בתוכו פעילות חינוכית-חברתית ענפה. זהו בניין מרשים והשיפוץ שנערך בתוכו, מעיד על טוב טעם ויד אוהבת שנגעה בכל חלקי המבנה. כל מי שמזדמן לסביבה, מוזמן בחפץ לב להיכנס ל"בית מתניה" ולהתרשם ממלאכת המחשבת והאהבה שהושקעה בכל פינות הבית.
בטקס חנוכת הבית דברה רינה, אמו של מתניה ז"ל ולהלן חלק מדבריה:
כל העושה צדקה ומשפט – כאילו מלא כל העולם כולו חסד, שנאמר "אהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ" (תהילים ל"ג, 5)
לפני עשר שנים עבר מתניה בדלת הבניין הזה ופגש לראשונה את הצוות שעבד פה ואת החבר'ה שבאו ללמוד ולהתנדב בקהילה. במהלך השנה, עבר מתניה תהליך מדהים של התבגרות, חשיבה, בדיקת עקרונותיו לעומק וברצינות, והתאהב באנשים, בעשייה החיובית וביכולת שלו להשפיע, אפילו במעט, על החברה הישראלית. היו לו גם מחשבות להצטרף לקהילה הזאת לאחר שישתחרר מצה"ל.
הערב, שש וחצי שנים לאחר נפילתו בהגנה על המולדת, אנו מתאספים פה והחלום שלנו מתגשם. כשהרעיון להקים בית זה החל לצמוח, מרק ואני לא הבנו איך אנחנו נוכל באמת להיות שותפים לפרויקט גדול כל כך. התחלנו בחששות רבים. אבל דבר אחד היה ברור - גם אנחנו, כמו מתניה, התאהבנו באנשים ובעשייה שמתקיימת במכינה וידענו שאנו רוצים להיות שותפים להקמת הפרויקט. מכל הרעיונות שעלו להנצחת מתניה, עבורנו זה המקום שהכי מתאים למתניה והכי משמעותי עבורו ועבורנו. בכל פעם שאנחנו מדברים על מתניה מול ציבור, אני מדמיינת את מתניה מתכווץ ואומר בצניעות האופיינית לו: "אמא, די, תפסיקי". אתם יכולים לדמיין, כמוני בדיוק, את הבעת הפנים שלו כשהוא אומר את זה. אבל כשאני עומדת פה, אני מרגישה אחרת. אני מאמינה בכל לבי שהוא גאה להיות שותף לנצח לקהילה הזאת, ומאושר ששמו מונצח כאן. ללא ספק, זאת באמת הנצחה ראויה, שאפילו מתניה לא היה יכול לסרב לה. אנו מודים לכל האנשים שעזרו בדרך והפכו את החלום למציאות.
המאמץ שלנו לעזור התחיל בנסיעה לארה"ב בנובמבר 2003. הנסיעה הייתה מדהימה ומלאה ברגשות מעורבים. פגשנו אנשים שהזדהו אתנו רגשית ובאמת הרגישו שותפים לגורל עם ישראל. הם התרגשו מהמצב בארץ ומהאסון הפרטי שלנו, כסמל להקרבה שעם ישראל עוד ממשיך ונדרש לשלם עבור קיומנו. דווקא יהודי ארה"ב היושבים בגולה, רצו לחוש שותפים ולעזור ליהודי שגדל כמוהם בארה"ב, הגשים חלום לעלות לארץ ושילם מחיר אישי כה כבד על ההחלטה הזאת. התגובות והחום שעטפו אותנו, חיממו וחיזקו אותנו. חברים שלנו מהילדות, בעיקר מתנועת בני-עקיבא, הביעו נכונות לעזור לנו בכל מה שאפשר וארגנו עבורנו אירועי התרמה בהם סיפרנו על מתניה ועל מכינת "בית ישראל". בזכותם ובזכותכם אנו עומדים פה הערב. לא פחות מרגשת הייתה גם העזרה שלכם, החברים והקרובים שלנו בארץ, שתמכו בנו לאורך כל הדרך. למדתי רבות מכם - איך לחזק, לתמוך, להרים טלפון או לשלוח sms, רק כדי להגיד לנו שאתם חושבים עלינו. למדתי מכם רבות גם על מצוות צדקה שנתתם בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב.
אני בקושי מסתדרת עם התקציב החודשי מהקיבוץ ואף פעם לא חשבתי שאני יכולה להיות שותפה לעשייה גדולה. חשבתי שחלקי בנתינת צדקה הוא "בקטן". לא ראיתי את עצמי מסוגלת להשתתף בפרויקט גדול - מי אני ומה אני יכולה לתרום לפרויקט שכזה? חיפשתי לתרום בדברים קטנים. אבל אתם לימדתם אותי אחרת. כשפנינו אליכם בבקשה לעזור לנו להרים את הפרויקט הזה, תרמתם את מה שיכולתם ולא חשבתם כמוני, מה לי ולכמה מאות אלפי דולרים? אתם הוכחתם שאפשר ושהגישה שלי מוטעית. התרומות הכי מרגשות ובעלות משמעות, היו דווקא התרומות הצנועות יותר. קיבלנו תרומות מח"י שקלים ומעלה והוכחתם שהרבה מתנות קטנות, מתווספות למתנה ענקית ומשמעותית. תודה לכם, על לקח החיים הזה שהענקתם לי.
לפינת הזיכרון בחרנו פסוק מפרקי אבות: "הוי מתלמידיו של אהרן – אוהב שלום, רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". בחרנו בו, כי מתניה היה כזה. שמענו מחבריו, במיוחד מהחבר'ה מ"בית ישראל", כמה מתניה השקיע ביחסי אנוש ודאג לשלום כל אחד ואחד. בעזרת האינטואיציה החדה שלו הוא הבין מתי חבר זקוק לטפיחת שכם, למילה טובה, לפינוק קטן, ותמיד דאג לספק זאת. הוא שמר על קשר עם כולם וידע מה כל אחד עובר. זוהי רדיפת השלום ואהבת הבריות שהלל מדבר עליהן. לפי דברי הרב שמשון רפאל הירש, "אוהב השלום" מחפש לא להסתבך ונמנע ממצבים המסכנים את השלום. לעומת זאת, "רודף השלום", מחפש בצורה אקטיבית לעשות כל מה שיש בידו, על מנת להחזיר את השלום ש"ברח" ממנו ומוכן להקריב את מה שצריך, על מנת להשיג את השלום. מתניה תמיד הלך בדרכי שלום - גם באופן מילולי, כשברך כל עובר אורח בשלום, תכונה יוצאת דופן ברחוב הקיבוצי, וגם ביקש בשלום האנשים – שאל והתעניין באמת בשלומם. הוא גם היה איש של שלום: של נחת רוח, של הליכה שקטה ושלווה. מתניה גם היה צדיק. מרק תמיד אמר שמתניה הוא אחד מה"למדווניקים". לא הייתה לו עצם של רוע ברמ"ח איבריו, הכול היה לטוב ובעיקר חשב מתניה, מה טוב לזולת.
צדקה וצדק קשורים זה בזה והפסוק הכי מתאים בעיני למתניה ולערב הזה, נמצא בספר ישעיהו: "והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח" ( ל"ב, 17). על כך אומר ר' אלעזר: "גדול המעשה יותר מן העושה". ואני מוסיפה, שהמעשים של מתניה היו גדולים.
כל העושה צדקה ומשפט – כאילו מלא כל העולם כולו חסד, שנאמר "אהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ" (תהילים ל"ג, 5).
אסיים בדברי עמוס חכם על הפסוק מישעיהו "והיה מעשה הצדקה שלום": "גמול מעשה הצדקה יהיה שלום, כמו שהבטיחה התורה: 'אם בחקתי תלכו... ונתתי שלום בארץ'. ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם – גמול עבודת הצדקה יהיו שלוה ובטחון לנצח". אני מתפללת שבזכות הצדקה של כל הקהל המכובד הזה, יבואו עד מהרה שלוה ובטחון לנצח.
טירת צבי
|
