|
האדם הוא עץ השדה
כמו העץ הוא שואף למעלה
מלכה מלק ויערה שלו (אם ובתה)
מפגש עם האמן מאיר יזרעאלי
באנו לפגוש את מר מאיר יזרעאלי בעקבות יצירתו "לוחות הברית" בבית הכנסת במירב.
הגענו בשעות הערב ליישוב אלעזר שבגוש עציון וחיפשנו את הבית, שעל פי ההסבר שקיבלנו אמור להיות בקצה הרחוב. לפתע נגלה לעינינו סלע גדול מסותת, מואר בחושך, ומתוכו נוצצות זכוכיות. להשלמת המחזה הסוריאליסטי, גם מפל מים יוצא מהאבן. מיד ידענו שהגענו לביתם של מאיר ותקווה יזרעאלי.
נכנסנו דרך שער ברזל יפהפה עתיק למראה, שעליו מתנדנד פעמון נחושת, והתקבלנו בברכה על ידי בני הזוג, שמיד לקחונו ל"סיור מודרך" בחצר הבית, כדי להיכנס לאווירת יצירה ולהבין את מקור ההשראה. בני הזוג עברו לפני 8 שנים משכונת טלביה בירושלים לאלעזר. לפי הסברו של מאיר, כל החצר כולה נעשתה בהשראת העיר ירושלים. החצר הינה חצר ירושלמית טיפוסית. שער הכניסה הובא מירושלים והוא בן 110 שנים, רצפת הכניסה מכוסה באבנים שהובאו מירושלים, הפנסים, הלוקס הישן, הכדים הגדולים, ופינת מרגוע נחמדה - סוכת גפנים, הנקראת "בלקון", ותנור הלחם שבנה במו ידיו, ובו הם אופים חלות, קוגל וחמין לכבוד שבת.
מהחצר לסטודיו מובילה סמטה צרה מאוד המזכירה את סמטאות ירושלים, כשריחות האתרוג , שזיף הלימון והבוגונביליה מפיצים ומשרים ניחוחות כפריים וגם ירושלמיים, כי מאיר נולד בירושלים אף שגדל בצעירותו בכפר חסידים.
בכניסה לסטודיו המשקיף על הרי גוש עציון, מונחים גזעי עץ ענקיים שהובאו מספרד, והמשמשים לעבודותיו. בסטודיו תלויות תמונות שהן פרי יצירתו של מאיר, ביניהן "חולבת ברפת בכפר חסידים" ועבודות רבות, מהן ציורי שמן ומהן עבודות של גילוף עץ צבעוני. בתוך הסטודיו, על שולחן העבודה, מונח גזע עץ מגולף בצורת לוחות הברית, שזהו פרויקט שמוזמן למוסד ציבורי גדול ויעמוד בכניסה למוסד. לפי הכתוב, לוחות הברית נכתבו "משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים". גם אצלו בעץ מופיעות האותיות בשני הצדדים, בולטות מצד אחד ושקועות מהצד השני. מסגרת ברזל אמורה להשלים את העץ אשר יעמוד על אבן כבדה מסביבות הר סיני. את כל זה עושה מאיר בעזרתה של תקווה, אשתו ויד ימינו.
אפשר להגדיר אותך כאמן רב-תחומי. באילו תחומים אתה עוסק ומהו התחום האהוב עליך ביותר?
"התחומים שעסקתי ואני עוסק הם: תאטרון ואמנות פלסטית (עץ, ברזל, נחושת ואבן), ציורי שמן ואמנות יהודית. אמנות זה דבר אחד, אבל ההתפרצות האמיתית באה לידי ביטוי אצל כל אחד בתחום אחר, ובזמן אחר. בסופו של דבר מתרכזים במשהו אחד ובו מתמקדים אך שולחים את היד גם לתחומים נוספים.
האמנות באה לידי ביטוי על ידי חומרים שונים ואני נמשכתי בעיקר לתחום גילוף 'העץ', אבל פעם בשנה אני עושה הפסקה של חודש לציורים בשמן".
"האדם הוא עץ, והעץ הוא אדם"
איך הגעת לתחום גילוף העץ?
"התחלתי ללמוד משחק אצל פניה לוב'יץ בתל-אביב, ומשם נסעתי ללמוד תאטרון בובות באיטליה. בנאפולי הכרתי משפחה איטלקית שיצרה בובות תאטרון מעץ. המשפחה לא רצתה לגלות לי את סודות המקצוע, אך לאחר שהות ארוכה הם הסכימו לגלות. חזרתי לארץ והתחלתי לפתח ולגלגל הלאה את הסודות שראיתי באיטליה. במקום בובות התחלתי בציור על עץ זית והמשכתי בגילופי עץ של מוטיבים יהודיים. שיטת הגילוף בעץ זו שיטה שהגעתי אליה בכוחות עצמי. ביום שישי אחד ראיתי את הניצוץ שבדבר והבנתי את הטכניקה".
מאיר מצביע על התמונה המרכזית בסלון, "הסנה", ומסביר לנו את עבודת הגילוף בשכבות ואת גילוי הצבעים. "אלו פלטות מודבקות של עץ שמגלים אותן תוך כדי שיוף. אני אוהב את העץ, את הריחות הטובים, הוא חם, בשונה מאבן וברזל. האדם עץ השדה, האדם הוא עץ והעץ הוא האדם".
גולת הכותרת במירב: "לוחות הברית". ספר לנו מה בדיוק עשית שם ואיך הגעת לרעיון?
"האח היחידי של תקווה, חיים צבי הכהן ז"ל, נפטר לפני חמישה חודשים, ולעילוי נשמתו תרמנו את לוחות הברית לקיבוץ מירב. בקיבוץ מירב מתגוררת בתנו רוי שנשואה לירון שפיר.
מאז ומתמיד נמשכתי לבתי כנסת ובעיקר לפנים שלהם. ראינו רבים בארץ ובחו"ל. יש חיוב לבנות בתי כנסת, אך אין חיוב לעטרם. אני קורא לזה 'הידור מצווה', אבל לא כולם מוכנים להשקיע בקישוט ובהידור תשמישי קדושה, וזה נשאר לי עוד מהתקופה באיטליה. באיטליה יש תודעה ליופי ואסתטיקה ושם השקיעו מאוד בעיצוב הפנים של בתי הכנסת.
כל פעם בשעה שחזרנו מביקור במירב, הרגשנו שחייבים לעשות משהו לבית הכנסת. התחלנו לחשוב והתמקדנו בארון הקודש. תקווה ואני החלטנו לעשות זאת בהתנדבות. כבר שנים שאנו חושבים על זה. שיתפתי ב'חלומי' זה את מחותני מבארות יצחק שעזר למצוא תורם לאותיות הכסף ואמר לי: 'תתחיל לעבוד'".
וכך, מעל לארון הקודש, מתרוממים להם לוחות הברית בגובה של 1.90 X 2.40 מ', הכתובים על שני לוחות עץ. האותיות יצוקות כסף. המתכת היקרה באה להדגיש את רוממות הכתוב ולהביע כלפיו כבוד ויראה. צורות מופשטות משמשות רקע ללוחות. אפשר להבחין בדמויות מתפללות, מעליהן ולצִדן יצורים שמימיים מרחפים ומתחברים לצמחים ולחיים ארציים.
"אמן זה הראש, לא הידיים. אמן זה רוחני ולא טכני. בשביל לבצע את העבודה צריך ידיים, אך גם מחשבה". שני עצי תמר, בשני הצדדים, מקבילים ומסמלים את שני העמודים - יכין ובעז - שבנה שלמה בבית המקדש, ומזכירים את אחד מענפי הקיבוץ, את מטע התמרים. רק לאחר שעשה את הגילוף, גילה מאיר שרש"י כתב על יכין ובועז שהם עשויים כעצי תמר עם שבעה לולבים, והרי הוא עשה בדיוק שבעה עלים כשבעת קני המנורה. כשהבין זאת, נמלא התרגשות וצעק בכל הבית כמי שכיוון לדעת גדולים.
"וחג שבועות תעשה לך..."
שבעה שבועות לקח לו לגלף זאת אך התכנון בראש היה כבר שנים. לקראת חג השבועות האחרון הוסר הלוט מעל ארון הקודש במירב, והנוכחים התרגשו מאוד. "זה עורר אותנו לבכות, דמעות בעיניים", כך הגיבו אנשי מירב. התגובות בקיבוץ היו חמות ואוהדות. מאיר ותקווה הרגישו נפלא, ובעת תפילת ההלל ביום חג השבועות קיבלו המילים, "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", משמעות מאוד ייחודית ומיוחדת לכולם.
"בניך כשתילי זיתים..."
מאיר ותקווה גאים בעובדה שכל ילדיהם גרים בהתיישבות הדתית ופזורים ברחבי ארץ ישראל השלמה:
רוחי (רחל) ואבי פרוינד בכפר עציון שבגוש עציון; אביעד ומוריה יזרעאלי בשדמות מחולה שבבקעת הירדן; יקי ונאווה יזרעאלי בנצר חזני שבגוש קטיף; ורוי (רויטל) וירון שפיר במירב שבהרי הגלבוע.
החינוך שקיבלו בבית היה ופתוח אבל חדור אמונה יהודית הספוגה באהבת הארץ ובאופטימיות שלא נגמרת.
האם עצם היותך אדם דתי ומאמין, מטווה לך כיוון שונה ביצירותיך: האמנות היהודית, למשל?
"היהדות היא חלק בלתי נפרד מהאמנות שלי, היא המחברת אותי אל העולם הזה, היא המוציאה ממני את מיטב יצירותיי והיא המחזקת אותי".
עיניו של מאיר נוצצות כשהוא ממשיך ומסביר את "האני מאמין" שלו: "בשבילי האמנות היא השראה ליהדות. במשכן ובמקדש הייתה אמנות. הכרובים, הארון, הפרוכת, כלי הנגינה, ובעיקר 'המנורה', שהיא היצירה הגדולה בכל הדורות. לא קמה ולא תקום עוד יצירת פאר כמו המנורה". בעיני מאיר היא הסמל והמוטיב של העם היהודי, היא הכוח המניע והמקור שממנו הוא שואב את השראתו והיא המחברת בין המציאות העברית הקדומה וימינו אלו.
התנ"ך, ההיסטוריה היהודית וירושלים עיר הולדתו, הם המקור להשראתו, כוחו, והם מוצאים את ביטויים בכל יצירותיו.
חזון דניאל - סוף מעשה במחשבה תחילה
וכך, בעוד אנו נפרדות ויוצאות מחצר משפחת יזרעאלי, אנו נתקלות שנית ביצירה שחצב מאיר בסלע המפוסל הענקי, אשר הובא מהיישוב (כמה סמלי) נווה דניאל, ונקרא "חזון דניאל", על פי המסופר בפרק ז' בספר דניאל. בסלע חצובות ומשולבות זו בזו ארבע חיות: נמר, דב, נשר ואריה. עיני החיות נוצצות בלילה, ומפיהן זורמים מים. פני החיות לירושלים והן מסמלות ארבע ממלכות אדירות ועצומות שהיו ואינן. "אבן זה דומם אך יש רגע מסוים שאפשר להביא אותה לדרגה של חיים, ומאבן דוממת היא הופכת לאבן מדברת".
הרגשנו שמאיר הצליח לחבר אותנו לבורא עולם דרך היופי והאמת המשקפים את עולמו, ואי אפשר להישאר אדישים אל מול פני יצירותיו.
יצאנו משם בהארה והבנה שהאמנות היא בוודאי אחת מהדרכים היותר נפלאות לאהבה את ה'.▄
מגדל עוז
|
|
