|
נעמי שמר ז"ל
רפי אילן
"מזל גדול היה לדור התקומה שזמיר כזה היה לו לפה"
כך כתבה נעמי שמר ברשימתה "פרחים לאלתרמן"
בסיום חוברת שירי אלתרמן (93 במספר) שצורפה לאוסף התקליטורים של שיריו
נראה שמשפט זה נאה גם לגבי המשוררת והמלחינה שהלכה לעולמה
וזכתה במותה להד תקשורתי בלתי רגיל
א.
בין יתר כשרונותיה של "הנערה מכינרת" היו גם הופעותיה בתקשורת. היא הייתה מרואיינת מופלאה בטלוויזיה ובעיתונות. הופעתה הייתה רבת חן, דבריה קלחו בעברית הרעננה שלה ואם היו לה גם מראיינים טובים (והיו כאלה) הרי שכל הופעה שלה הייתה חגיגה של ממש. תשובותיה היו רוויות בחכמה, הומור ובניצוצות של פיוט ואפשר רק לשער מה היו תגובותיה לו שמעה את מה שנאמר עליה לאחר מותה.
עיתון מכובד אחד ל"אנשים חושבים" פסק למשל בכותרתו הראשית - "מהיוצרות החשובות בזמר העברי". האם הייתה זו השמטה מכוונת כאשר לא ציין שהייתה גם משוררת שכתבה את שיריה ולא רק הלחינה אותם?
נעמי שמר כתבה והלחינה מאות שירים. היא הלחינה את שירי המשוררים שאהבה: ביאליק ("קומי צאי") טשרנחובסקי ("הוי ארצי מולדתי") רחל ("כינרת", "שם הרי גולן") וכמובן אלתרמן ("פגישה לאין קץ", "כי סערת עלי") ואחרים. היא תרגמה שנסונים מצרפתית. בטעות מייחסים אותם לשיריה המקוריים.
מעטים יודעים כי בשנות ה-70 פרסמה בכל יום שישי רשימות יפהפיות בעיתון "דבר" תחת הכותרת "שבשבת". רשימות אלו פורסמו במקום שאלתרמן נהג לפרסם את "הטור השביעי" שלו.
נעמי שמר מספרת כי פגישתה הראשונה עם אלתרמן לא הייתה עם "כוכבים בחוץ" אלא עם טורי "הטור השביעי" ב"דבר".
נעמי שמר אהבה את שירת אלתרמן והלחינה רבים משיריו. בין הידועים: "עוד חוזר הניגון", "מסעות בנימין מטודלה", "ספני שלמה המלך". באחת מרשימותיה היא מספרת על הפגישה היחידה שהייתה לה עם המשורר. וכך היא כותבת ברשימה שהוכתרה: "מה נתן אלתרמן":
"כשעשיתי מנגינה ל'ספני שלמה המלך', אלתרמן בא לשמוע אותה. ובמעוני דאז, ברחוב רנ"ק 21, הוא עמד ליד הפסנתר והאזין בראש מורם (זו הפעם היחידה שפגשתיו). כששאלתי בדחילו, אם מותר לי להזיז שורה פה ושם, הוא אמר בקול שבקושי שמעתי: "ז–זה ל-לא כ-כתבי הקודש". באותה רשימה היא מונה את סדר האהבות שלה ליצירותיו וכותבת כמה שורות על חלק מהן, כיד הפיוט הטובה עליה.
היה הרבה מן המשותף ביצירות של נתן ונעמי. שניהם כתבו שירים שהיו ספק "שירה לירית", ספק "פזמונים", וזכו להפוך לשירי זמר שהעם שר. שניהם אהבו את העיר תל-אביב, על אף "ירושלים של זהב", וכתבו עליה. שניהם אהבו את ארץ-ישראל ושרו עליה, כל אחד לפי דרכו. אך באישיותם היה שוני רב: אלתרמן לא רואיין מעולם! הוא לא דיבר על שירתו, הוא לא הופיע בציבור, אף כי ישב ב"כסית" מוקף ברעים טובים.
בעקבות עבודתי ב"מוסד אלתרמן" הייתה בינינו מעין "ידידות שבכתב". נהגתי לשלוח אליה דברים הקשורים לשירתו וספרים חדשים: המסכת שכתב מוקי צור למחזה כינרת-כינרת, וכמובן את "צריך לצלצל פעמיים" (שירי זמר, שירי ספר, פזמונים), והיא שלחה לי מכתבי תודה קצרים וחכמים.
פעם לימדתי בקורס מורות-חיילות את השיר "קנית היריד" (מסיפורי רבה בר-בר-חנה). כאשר שאלתי את החיילות מה מזכיר להן השיר הזה קיבלתי את התשובה "שיר השוק" ו"זמר נודד" של נעמי שמר.
כתבתי על כך לנעמי וקיבלתי ממנה את התשובה:
"ל'קנית היריד' יש אכן השפעה רבה על 'שיר השוק'' אבל בעניין זמר נודד? אנא האר את עיניי..."
החלה חליפת מכתבים בינינו בנושא השפעות. היא כתבה כי "הזמר הנודד שלי אפילו לא עבר ליד רבה בר-בר-חנה והוא משוטט בנופים אחרים לגמרי", והיא מוסיפה וכותבת: "יש הבדל בין רעיונות היוצר לרעיונות המבקר..."
יש לקוות שבעתיד הקרוב ייצאו לאור לא רק שיריה ותרגומיה. ראוי שנוכל לקרוא גם את רשימות "שבשבת" ואת מכתביה.
נעמי שמר הלחינה את אחד הטורים היפים ביותר של אלתרמן: "האיר השחר" שנכתב ב-1954 עם יובל העלייה השנייה ופורסם כמובן ב"דבר". הטור שהלחינה לא זכה להד שזכו להם שיריה האחרים והוא מושמע לעתים רחוקות מעל גלי האתר. כמה שורות מהטור מספרות על רחל המשוררת משפת הכינרת והן יאות, אולי, גם למשוררת ולמלחינה מכינרת:
|
|
