|
עת לעשות
יונה ברמן
מתן, תרצה, מעיין, יעל ועמית – חמישה יוד-גימלים, בני הקיבוץ הדתי שיוצאים בוקר בוקר בדרכם לעבודה התנדבותית חינוכית בשכונת יפו ג'. בסיומו של יום הם חוזרים תשושים אך מלאי סיפוק, ל-3 דירות היוד-גימלים שבשכונת יד אליהו בתל-אביב
השכונה בה הם מתנדבים ביפו היא אחת משכונות מצוקה רבות שיש, לדאבוננו, ברחבי הארץ היא אחת משכונות המצוקה באזור המרכז שמקבלות סיוע מרשת בתי הנוער "קדימה", בה מתנדבים גם 21 בני הקיבוץ הדתי השנה
בגיליונות הבאים נצא להכיר יוד-גימלים ומכיניסטים נוספים
באוטובוס מספר 31 של חברת "דן" מתחילים חמשת היוד-גימלים את יום עבודתם בבוקר. מקו 31 הם עוברים לאוטובוס מספר 41 וזה מביאם לשכונת יפו ג', אל המועדונית הצמודה לבית ספר "חשמונאים" ביפו. זהו בית ספר ממלכתי לכיתות א'-ו' ותלמידיו יהודים (75%) וערבים (25%).
גרעין התנדבותי-משימתי שלישי של הקיבוץ הדתי
לפני שלוש וארבע שנים הגיעו הראשונים, במספרים בודדים ובעיקר כאלה שהיו לאחר שירותם הצבאי. השנה – שנת תשס"ה, יש כבר 21 יוד-גימלים של הקיבוץ הדתי שלפני שירותם הצבאי עושים שנת שירות משימתית במועדוניות "קדימה" באזור תל-אביב וסביבותיה.
לאחר שקמו כבר שני גרעיני יוד-גימל משימתיים של התנועה, האחד בבית שמש (גרעין "מעיין", שנה רביעית), והשני בבית שאן (גרעין "אופק" שנה שלישית), אימצה מחלקת הביטחון של הקיבוץ הדתי את היוד-גימלים של המועדוניות, וקבוצה זו מוכרת היום כגרעין שלישי של הקיבוץ הדתי. זאביק כהן ממחלקת הביטחון של הקיבוץ הדתי, בחר בענב אליאב (24), סטודנטית מעין צורים, שתהיה מלווה חברתית של שלוש הדירות הסמוכות, שבהן למעלה מ-20 חבר'ה.
ענב: "גם לי זה חדש. אני מלאת הערכה למה שהחבר'ה עושים. אני לא עשיתי שנת י"ג לפני הצבא ובאיזשהו מקום אני מקנאה בהם על ההזדמנות. חבר'ה מאוד איכותיים, עובדים קשה, ורכזי המועדוניות מלקקים את האצבעות. התפקיד שלי לדאוג להם כגרעין, לגבש אותם, לדאוג להם לשיחות והרצאות ולהיות בקשר".
עמותת "לשובע" ומועדוניות "קדימה"
שרונה וגיל-עד חריש הם העומדים מאחורי המפעל המדהים הזה (ראה במסגרת). הם הקימו את עמותת "לשובע", ורשת "קדימה" היא חלק בלתי נפרד ואפילו עיקרי בעמותה. מטרתם אחת: לעזור לאלפי בני נוער שגרים בשכונות מצוקה ברחבי הארץ. רבים מהם ממשפחות של עולים חדשים שאין ביכולת הוריהם להעניק להם צרכים בסיסיים, כמו ארוחות מזינות, השגחה וסיוע בהכנת שיעורי בית, חינוך ערכי וכו'.
העמותה עמֵלה לסייע לילדים הללו ולמנוע את הידרדרותם אל השוליים המסוכנים של החברה – הידרדרות לעבריינות וסמים, אי גיוס לצבא, נשירה ממסגרת לימוד ואי היכולת לצאת ממעגל העוני והבערות.
למען כל אלה הקימו בני הזוג חריש את בתי הנוער "קדימה" שפעילותם מתקיימת במהלך כל השנה בימים ראשון עד חמישי משעות הצהריים עד הערב. היום כוללת רשת המועדוניות "קדימה" 12 בתי נוער שפעילותם ממומנת מתרומות של גורמים פרטיים וחברות מסחריות שמאמצים בתי נוער.
להבדיל מבתי נוער אחרים הסמוכים על התקציב הציבורי שרוב עובדיהם מקבלי שכר, מעסיקה העמותה בכל בית נוער מדריך/מנהל אחד בשכר וכל יתר המדריכים והחונכים הם מתנדבים קבועים. כאן משתלבים בנינו ובנותינו שמתנדבים בבתי נוער אלה במסגרת שנת שירות שלפני השירות הצבאי.
"החמישייה" במועדונית ביפו
הם מִקבץ נחמד מ-4 קיבוצים: מתן קליין ויעל הינדן מלביא, מעיין קצב ממעלה גלבוע, עמית אסולין מקבוצת יבנה ותרצה אהרן מבית רימון. בגיליונות הבאים נספר על עבודת ההתנדבות של חבר'ה נוספים, אבל הפעם נתרכז בחמישייה החביבה מאוד שבשעה תשע בערב מטפסת ועולה לדירתם בקומה הרביעית, אחרי יום עבודה ארוך ומלא פעילות. הם מעידים על עצמם שהם עייפים ושהעבודה קשה, אבל הם מאוד מרוצים ומרגישים שעבודתם חשובה ביותר.
הם: "פעמיים בשבוע אנחנו נכנסים לכיתות בבית הספר להעשרה ותגבור למשך 3-2 שעות. זה אומר קשר קבוע עם המורה לגבי הילדים שאנחנו עובדים אתם, קשר לגבי החומר הנלמד ומעקב מתמיד ורצוף".
מהו סדר היום של הילדים בעבודתכם אתם?
הם: "הילדים מגיעים למועדונית מידי יום בשעה 13.30, ישר מבית הספר. אנחנו אוכלים אתם ארוחת צהריים שמספקת עמותת "לשובע". האוכל נאסף מאולמי שמחות וכתובות אחרות באמצעות ניידת צהובה שעוברת בכתובות שונות בעיר ונקראת 'אסיף העיר'. סדר היום קבוע וחוזר על עצמו יום יום.
לאחר הארוחה אנחנו מתיישבים עם הילדים לחונכות והכנת שיעורי בית. עובדים אתם על הקריאה, מסייעים להם בשיעורי בית ומתגברים אותם בדפי עבודה. אנחנו יודעים על נתוני מעקב שמאשרים את התקדמות הילדים בלימודים. לכל אחד מאתנו קבוצת ילדים קבועה בחלוקה לפי כיתות.
בסיום שעת שיעורי הבית אנחנו מקדישים כשעה לחינוך ערכי. כל שבוע מתמקדים בנושא ועל פיו נבנית הפעילות להרחבת הידע ולהעשרה ברמה בסיסית".
חשוב לומר שהחינוך הערכי נטול זיקה פוליטית והוא עוסק בנושאים כמו: חברות, איכות הסביבה, יהדות ומסורת, בטיחות בדרכים, כבוד האדם, סובלנות, חודש הרמדאן, ועוד.
"בסוף היום מתקיימים החוגים. חוגי יצירה, ספורט, אנגלית, שירה בציבור, ועוד. העברת החוגים נעשית על ידי כוחות שלנו ומתנדבים מבחוץ. לפני החוגים מקבלים הילדים ארוחת ערב קלה שכוללת סנדוויץ' עם שוקולד או כל דבר אחר המתקבל כתרומה באותו יום".
מי הילדים שבאים למועדונית?
הם: "יש לנו 45 ילדים בסך-הכול. רובם מגיעים דרך הפניה של שירותי הרווחה, אבל אפשר גם להירשם דרך בית הספר. אנחנו נמצאים בשכונה קשת-יום שהאוכלוסייה שלה מעורבת – יהודים וערבים.
לא מכריחים את הילדים לבוא. הם באים מתוך בחירה. יש הרבה ילדים ממשפחות חד-הוריות. יש הורים שבאים לקחת את הילדים הקטנים מהמועדונית בסוף היום. כך אנחנו מכירים אותם, מדברים אתם, מלבנים בעיות. יש גם טקסים שההורים שותפים, אבל יש גם משפחות שלא מתעניינות בכלל, ובכללם - רוב האבות".
איך אתם מרגישים, הקיבוצניקים, שבאים מבית סגור ומוגן לעיר קשת-יום?
תרצה (בית רימון): "העבודה מאוד קשה כאן, אבל רואים תוצאות בהתקדמות של הילדים. המפגש עם מה שרואים פה מכה בך בהתחלה. אתה פוגש דברים שידעת עליהם מהעיתונות אבל לא ראית אותם פנים אל פנים – המצב של השכונה, המצב של הבתים, של המכוניות, היחס של האנשים, חלק נראים אפאטים, חצי רדומים".
עמית (קב' יבנה): "עבודה ממש ממש קשה. אתה חוזר סחוט. אבל זה משתלם. הילדים שמחים, אתה רואה את זה. 'מה הם היו עושים אם לא היינו כאן' – זאת ההרגשה. זה פותח דלתות אחרות להביט על העולם".
מעיין (מעלה גלבוע): "אתה מעריך את מה שיש לך בבית, ובגדול".
מתן (לביא): "גדלנו בקיבוץ במסגרת טובה. קיבלנו חינוך טוב, ועכשיו אנחנו בתל-אביב, חיים בשכונת מצוקה. זה מוזר אבל עשינו את המעבר כאילו זה ברור, למרות שנדמה לי לפעמים שאני עדיין בבית הספר ומוזר לי שאני פתאום כאן.
לא הייתי מדריך בקיבוץ ואני לומד על עצמי דברים חדשים – שאני יכול להתמודד עם ילדים, חמודים אבל בעייתיים. לפעמים זה גורם לנו כמעט להתחרפן, לבעוט, אבל לא! אני זוכר למה באתי".
יעל: "אתה מגיע למקום שיש לך הזדמנות לתת וזה שווה את כל הקושי וגורם לך להעריך את כל מה שקיבלת עד עכשיו".
רוצים לפרגן
לכל מועדונית יש רכזת אחראית שמנחה את צוות המתנדבים.
מעיין: "דפי – היא הרכזת שלנו, אדם שגורם לך להעריץ אותו..."
תרצה: "העמותה הזו מאוד מקושרת. הזוג חריש, רכזי המועדוניות, האחראי לאיסוף האוכל, מורן – כולם משפחה חמה וגדולה".
מעיין מספרת על הדו"ח היומי שהם כותבים בסוף כל יום: "זהו דו"ח עבודה קבוצתי שאנחנו שולחים באי-מייל לשרונה וגיל-עד. ובבוקר – מקבלים מהם חזרה עם פידבק, חידונים, בדיחות. הם באים לבקר בדירה, מאוד תומכים ומסייעים..."
אין מילים!
שנת י"ג (מתוך עלון קיבוץ סעד, תשס"ד)
סיפור המעשה התחיל לפני כ-17 שנה, עת זוג עורכי-דין, גלעד ושרונה חריש ("הבן של" יוסף חריש) החליטו לעשות משהו קצת מעבר לעבודתם במשרד עורכי הדין. הם הקימו מעין בית תמחוי קטן עבור אנשים שנזקקו לארוחה חמה במהלך היום. כל המזון גויס בהתנדבות מאולמות, מסעדות וכדומה. בשלב מאוחר יותר פתחו גם מעון להומלסים – "גגון". לאחר זמן כאשר גדל בית התמחוי, הוחלט לאפשר גם לילדים ליהנות משירותיו, ועם הזמן הוקצה חדר נפרד עבורם לאכילה. בהמשך – החלו בעזרה בהכנת שיעורי בית וכו', וכך התגלגלו הדברים והזוג חריש מצא עצמו מקדיש יום יום יותר ויותר זמן עבור סיוע לאוכלוסייה הנזקקת. פעולה ברוכה זו הפכה עם השנים למפעל צדקה ענק המונה כיום לא רק את מעון מחוסרי הדיור, אלא גם בית תמחוי המאכיל מידי יום 1400 איש, שתי ניידות לאיסוף אוכל ערב ולילה-לילה ממסעדות ואולמות, 8 מועדוניות יום לילדים בכל רחבי הארץ (בכל מועדונית כ-50-40 ילדים, ובשנה הקרובה תפתחנה 8 מועדוניות נוספות), ארגון חלוקת בגדים בחינם לנצרכים (אגד-בגד), ועוד.
כל זאת באמצעות התנדבות ויזמה של זוג אנשים, הרבה רצון טוב, עזרה של מתנדבים רבים, וגיוס כוחות מרשים.
המועדוניות עצמן מופעלות כאמור על ידי בני/ות י"ג ושירות לאומי המסייעים לאחראית. במועדונית מקבל כל ילד גם ארוחת צהריים וערב, גם עזרה בשיעורי בית, וגם פעילות חינוכית יום-יומית. כמעט כל הפונקציות שמסופקות על ידי בית תקין – נעשות שם. כל ילד חוזר לביתו רק בשעות הערב. לצוות הנפלא שבכל מועדונית, מתגייסים לסיוע – חיילים, אזרחים מן השורה שחשקה נפשם לסייע, עובדי שירות המבצעים זאת במקום מאסר, אסירים בשיקום, סטודנטים, ועוד. כל מועדונית מאומצת על ידי מפעל/חברה גדולה המעניקה משאבים אנושיים וכספיים. כך למשל, המועדונית שבה רבקי משרתת, מאומצת על ידי בנק אינווסטק, אשר מממן לא רק חלק גדול מן הפעילות הכספית אלא מעורב חינוכית בצורה מרשימה. ישנו קשר ישיר בין עובדי הבנק לילדים, הם שותפים לפעילויות, באים לבקר ולסייע ואף מעורבים בתכנים החינוכיים.
על הכול מנצחים בני הזוג חריש באהבה ואמונה, מתוך היכרות עמוקה עד לפרטי הפרטים, עם כל המערכת, עם הילדים, ואף עם כל בנות השירות והי"ג, תוך יצירת קשר אישי מדהים ואכפתיות שלא רואים כמוה.
לנו זה היה ערב מאלף, שבו התברר לנו שוב ושוב כמה הנתינה משמעותית לא רק עבור המקבלים, אלא לא פחות עבור הנותנים. עד כמה שמחה ותוכן מעניקה נתינה זו.
יצאנו נפעמים ונרגשים למראה העשייה הזו, למרות שאת הסיפורים אנו כבר מכירים ושומעים מבתנו, שבת אחר שבת..."
צפרי ועפר שלומי, סעד, הורים של רבקי שעשתה ש"ל במסגרת המועדוניות)
|
|
