במילים קצרות ותמציתיות מתאר המקרא מפגש פריון בין איש לאשה, תשעה ירחי עיבור ולידה.
רבי אליעזר אומר: כשם שיש דלתות לבית, כך יש דלתות לאשה
הדא הוא דכתיב: "כי לא סגר דלתי בטני" (איוב ג')
רבי יהושע אומר: כשם שיש מפתחות לבית, כך לאשה
הדא הוא דכתיב: "וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה" (רחל, בראשית ל')
רבי עקיבא אומר: כשם שיש צירים לבית, כך יש צירים לאשה
הדא הוא דכתיב: "ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה" (אשת פנחס, שמואל א', ד'; מדרש רבה, תזריע, פרשה י"ד, ד')
מילותיו של המדרש מהדהדות בי. מה בין אשה לבית? מה בין רחם לבית?
תשעה ירחים שרוי העובר במעי אמו. אינו חסר דבר, מוזן ומוגן, חם ובטוח. נר דלוק לו על ראשו ומלאך מלמדו תורה, וצלילי קולה של אמו ותנועותיה מלווים אותו, יוצרים כבר שם את הקשר הראשוני שלו איתה. וכשבא זמנו להיוולד, נולד בעל כורחו לתוך עולם קר ופרוץ, שיש בו מהרגשת הרעב ויש בו מתחושת משקל הגוף ואין בו הנוכחות הקבועה והמלטפת של המים, ואמו אוספת אותו בזרועותיה, מחבקת ומנחמת אותו ומברכת את בואו לעולם.
על כורחו הוא נולד ועל כורחו נדון להתגעגע כל ימיו לירחי קדם, מבקש לשוב לזרועות מחבקות, לחום, לתחושת שייכות, לנוכחות המתמדת של בורא ושל אם.
ומשהו מעין עולם כמיהותיו הוא מוצא בזרועותיה של אשה, אשה שהיא בית, שהיא רחם, שבגופה ובנפשה עשויה היא כמיכל ובה הוא מתנחם, ואליה הוא מתגעגע, וכשהוא שרוי איתה, הוא יודע ששב הביתה.
"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
סביב אשתו נע האדם במעגלים – וסת, ביוץ, הפריה, היריון, לידה ושוב ושוב, ומידת הריחוק והקרבה ביניהם מניעות אותו סביבה, מעגלות את הקווים הישרים של חייו בתנועות ספירליות הבאות והולכות אל האינסוף.
"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים... ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה... ואם נקבה תלד וטמאה שבעיים כנדתה ושישים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה".
המקרא מחלק בין לידת זכר ללידת נקבה; ימי הריחוק בין אישה לאיש לאחר הלידה הם שבוע בלידת זכר ושבועיים בלידת נקבה, וימי הטהרה (בהם, גם אם רואה דם אינה אסורה עליו) כפולים גם הם; שלושים ושלושה ימים לאחר לידת זכר, שישים ושישה לאחר לידת נקבה (חשוב לציין כי חלוקה זו קיימת במקרא, אולם להלכה אישה אסורה לאשה לאחר לידה עד שיסתיימו ימי הדימום שלה). מדוע מחלק המקרא בין זה לזו? שמונה ימים לאחר לידת בן מגיע יום המילה, וכבר לימדונו חז"ל שהיולדת נטהרת על מנת שלא יהיו אביו ואמו עצבים בזמן שהעולם שמח. אולם נראה שיש כאן משהו מעבר, שכן זמן האיסור לאחר לידת בת הינו כפול, וכן זמן ההיתר. ואולי יש שם קשר עמוק יותר; ואולי עם הבאת בת לעולם, בת שיש בה רחם ויש בה פוטנציאל חיות ודימום, היולדת הופכת נידה לשבועיים – שבוע אחד בשל עצמה, ושבוע אחד בשל אותו פוטנציאל שהגיח זה עתה לאוויר העולם, ואז זוכה לימי טהרה כפולים, שכן בת זו שהגיעה כעת, תזכה יום אחד להיות לבית לאדם אחר.
בתפילה לבתים איתנים וללידות מתוקות.
