עברה שנה מאז שהתחלנו להוציא דף פרשת שבוע לחברי הקיבוץ הדתי. זכיתי לכתוב את המאמר הראשון, וחז"ל אמרו: המתחיל במצווה - אומרים לו גמור. והנה ביקשו ממני להתחיל שוב השנה בכתיבת דבר תורה על הפרשה, ולהוסיף על זה דברי התעוררות לקראת חג השבועות הבעל"ט. 

שלוש בריתות

כלל גדול חייבים לזכור כשלומדים את הפרשיות שלאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף - הקב"ה הרי כרת שלוש בריתות עם עם ישראל - ברית בין הבתרים, ברית על ארץ ישראל וברית סיני. בברית בין הבתרים נקבעו השלבים של הגאולה:

א.      גר יהיה זרעך בארץ לא להם.

ב.      ועבדום.

ג.       ועינו אותם ארבע מאות שנה.

ד.      וגם את הגוי... דן אנכי.

ה.     ואחרי כן יצאו ברכש גדול.

ו.         ודור רביעי ישובו הנה.

כל זמן שבני ישראל היו בתוך שלבי הגאולה, לא היה להם צורך ביראת שמיים ואמונה מיוחדת. לכן הניסיון של אמונה מתוך "הבלתי ידוע" לא היה קשה במיוחד עבורם. אכן, התנאים של שלושת הבריתות היו ידועים לכל השבטים - המשפחות הנחילו לבניהם ובני בניהם את הבריתות לפרטי פרטים, ולכן עד שעברו את ים סוף, אמנם, לא ידעו איך בדיוק תתגשם ההיסטוריה היהודית, אבל ידעו שכל שלבי הגאולה חייבים להתגשם לפני שכל אחד מישראל יישב בשלווה תחת גפנו! לפני שירת הים, בספר שמות פרקים י"ד וט"ו, מעידה התורה: "ויאמינו בשם ובמשה עבדו". מכאן והלאה מתחיל "הבלתי ידוע" - אין ל"שחקנים" רמז לאן ואיך ההיסטוריה תתגלגל. קבלת התורה נמצאת בתוך התוכנית האלוקית. "הרכוש הגדול" שבברית מרמז על רכוש גדול, נצחי ואלוקי שזוהי התורה הקדושה. ספר ויקרא כמעט כולו עוסק בפולחן הדתי הדרוש עד שיגיעו בחזרה לארץ המובטחת, ולכן אין צורך "באמונה". המייחד את ספר במדבר הוא הדגשים על הפן השבטי של עם ישראל. 

מעניין המעבר החד מקבלת התורה בסיני בו העם נמצא בשיא הסולידאריות ("ויחן" - כאיש אחד בלב אחד), ובין ספר במדבר שבו חוזר הפן השבטי של עם ישראל. לפי מה שכתבתי לעיל, הדבר מוסבר בכך שעד תקופת השהייה במדבר היה תסריט העניינים ידוע מראש - הכל התנהל לפי שלבי הגאולה המפורטים בשלושת הבריתות שהעם מחויב להם. משלב זה נכנסים אנו לשלבים בלתי ידועים מראש - כאן זקוק העם, שוב, למידה רבה של אמונה. היחיד הקולקטיבי נדרש על בסיס התנסויות העבר "להאמין" שיש תוכנית אב להמשך תהליך הגאולה, ומה שנדרש ממנו זה להפעיל את כל כישוריו הקוגניטיביים והרגשיים - הידועים לו וכאלה שעדיין אינם ידועים לו – למשימות הבאות. ספר במדבר, אם כן, מביא לפנינו שורה של אירועים מהם אפשר ללמוד על דרכי ההתמודדות של שנים-עשר השבטים. ספר במדבר מתחלק בין התמודדויות של הפרט עד פרק י"א כגון: סוטה, נזיר ואחד "שאיחר את הרכבת" ולא הביא קורבן פסח בעתו. מכאן ואילך אנו עדים שוב להתארגנות לאומית, שוב נושא האירועים הוא "העם" אלא שמכאן והלאה מתעדת התורה את ההתדרדרות הלאומית והתורה נותנת כותרת שלילית ביותר למצב האמוני של העם. "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד'".

לסיכום: כל עוד עם ישראל פעל תוך כדי קיום ההתחייבויות שקיבלו עליהם "האבות" במסגרת "שלושת הבריתות" - למרות שגם באלו היתה מידה גדולה של אי ודאות - חוזק האמונה עמד להם מכאן ואילך "במדבר", בארץ לא ידועה ובתנאים לא ברורים, ובאירועים מבולבלים ומורכבים.  

אין לי ספק שגם אנו העם היושב בציון נמצאים "במדבר"! כל הסימנים מצביעים על כך: 

א.      שוב אנו נמצאים "בראשית צמיחת גאולתנו" (הדרישה שלנו לנוסח הזה בתפילה לשלום המדינה אינה סתם עקשנות או ניסיון לדה-לגיטימציה של עמדות מנוגדות). זהו הבסיס האמוני שלנו וממנו נגזרים מעשינו. 

ב.      השלב העכשווי של הגאולה ומה שנדרש מאתנו בשלב זה, לא פורטו בשלושת הבריתות המחייבות גם אותנו, ולכן עלינו ורק עלינו החובה למנות את האלטרנטיבות ולבנות סדר עדיפויות לפעולה.

ג.       קבלת החלטות תלויה במידה גדולה בסולידאריות של עם ישראל. כל חלקי העם נדרשים להתאחד ולשוב אל המצב של "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט, ב'). רש"י "כאיש אחד בלב אחד" מפרש - אחדות מקסימאלית ללא חשבונות פרטיים או שבטיים (הרבה מאתנו לא שמים לב לכך שבהמשך אותה פיסקה ברש"י הוא אומר: "אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת")   

ד.      חוסר במנהיגות - לא משה, לא אהרון ולא מרים, גם לא 70 הזקנים ולא כולם ביחד, יכלו להבטיח התנהגות "שתמצא חן" בעיני האלוקים, מצב המתואר כל כך בבהירות לאורך כל ספר במדבר.

עכשיו נדרשים ארבעת המרכיבים לפעולה:

א.      אמונה שאכן הגענו לקצה של "המדבר" - סוף התהליך של הגאולה האלוקית כפי שתיאר אותו בורא עולם כשברא את האדם ונתן לו את משימת "תיקון עולם".

ב.      לנסח בבהירות אלטרנטיבות לפעולה וגם לבנות "הירארכיה של משימות" (סדר עדיפויות של פעולות).

ג.       לקבל החלטות שיאפשרו לעם להשלים את הנדרש למעבר בין "במדבר" ל- "גאולה".

ד.      מינוי של מנהיגים ראויים שיעזרו לעם להגשים את המוטל עליו. 

נראה לי שאנו נמצאים בין השלבים שהתחייבו עבורנו "האבות" בשלושת הבריתות – כל אלו פורטו והודגמו לאורך ספר בראשית, שמות וויקרא, והשבת אנו מתחילים לקרוא, ללמוד ולעיין במציאות שהיא "מעבר "לבריתות"  וההבטחות. ואנו, הנמצאים איפה שהוא בקצה של "קו הגאולה", לערוך חשבון נפש המורכב מהערכת המציאות "כפי שהיא" - וחשבון הקובע היכן נמצא העם כיום בהגשמת המשימות הנדרשות להגיע לסוף התהליך של "סוף צמיחת גאולתנו". עלינו לקבוע דרכי פעולה וסדר עדיפות לאומיות, ולבחור את המנהיגים שמסוגלים להנהיג את העם.

נקודות למחשבה לקראת שבועות

המגיד מדובנא עוזר לנו באמצעות משל וסיפור קצר להבין את דברי רש"י (שמות י"ט, ב') "ויחן שם ישראל". הוא מספר שפעם היה סוחר מוצלח שיצא לפרנסתו לווילנה, הכרך הגדול, כדי להשתתף ב"יריד"' השנתי של המחוז. העסקים היו כה טובים עד שהסוחר שכח שעליו לחזור לכפר לקראת חג השבועות. כשנודע לו שאכן לא נשאר מספיק זמן לחזור הביתה, התנחם בזה שהוא יחגוג את חג מתן תורתנו בבית מדרשו של ה"גאון". ואכן, כך היה הדבר.

מנהג עתיק יומין היה בבית מדרשו של ה"גאון" - אחרי סיום התפילה בליל חג, כל המתפללים עברו על פניו וזכו בברכת הרב. הסוחר שלנו, כמו יתר המתפללים, עמדו בטור לברכת הגאון.  אבל, שלא כמו היתר, כשהגיע הסוחר לפני הגאון נעץ הרב את עיניו בסוחר ושאל: "האם אנו מכירים אחד את השני"? ענה לו הסוחר שהם מעולם לא נפגשו וסיפר שהוא נמצא בווילנא כתוצאה מכך שהקב"ה הצליח את דרכו ביריד אבל מרוב הצלחה הוא איחר כל כך שלא היה יכול לשוב לכפרו.  אבל הגאון לא הסתפק בכל ה"תירוצים" של הסוחר שלנו, ושוב ושוב העמיד את הסוחר במבוכה כשקבע בוודאות שהוא אכן פגש כבר את הסוחר שלנו. לאחר זמן רב, נמשך חיוך רחב על פניו של הגאון והוא הכריז לפני כל המתפללים שהוא אכן פגש  את הסוחר – "בוודאי", אמר הגאון, "אתה זה שעמד על ידי על הר סיני בטקס קבלת התורה"!

הגאון אכן מדגים לנו מה חז"ל רוצו להגיד לנו בדבריהם.

חברים יקרים, כמה מכם זוכרים מי עמד על ידכם בהר סיני בקבלת התורה? אולי תזכרו את זה שעמד לפניכם?

אני מאתגר אתכם במשימה זו - עיצמו היטב את העיניים. התרכזו על ידי "חשיבה מודרכת" במעמד הר סיני, ותגיעו לידיעה מי באמת זכה לעמוד על ידכם במעמד הר סיני.

חג שמח ומשמעותי.