הכלל המפורסם אותו קבע רבי אבהו בשם רב : "במקום שבעלי תשובה עומדין (אפילו) צדיקים אינן עומדין שם", מעורר בפני רוב בני האדם תמיהה גדולה שיש בה גם אתגר קשה במיוחד. כיצד ייתכן שמי שעד לא מזמן היו חייו כרוכים בטומאה, בחטא, בטעות, ואפילו בסתם הבלי עולם, והנה רק שינה כיוון ונהפך ל"בעל תשובה", וכבר מעלתו כה גבוהה וכוחו גדול אפילו יותר מצדיק? מה חסר לאדם שכל ימיו מתאמץ לעבוד את ה' בכל לבבו ובכל נפשו, ובכל זאת הוא לא מצליח לעמוד במדרגה גבוהה זו?
ייתכן ופרשיה קטנה בפרשת נשא באה לרמז לנו על התשובה:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּידֹוָד וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ... מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו"
אדם אשר חטא ומכיר באשמתו צריך לפעול בשלושה מישורים: א] לפצות כספית ע"מ להחזיר את המצב לקדמותו כפי שהיה לפני החטא והמעילה, וכן לשלם תוספת קנס המראה שהוא רוצה לתקן את דרכיו. ב] גם הרצון להתנקות כלפי שמיא בעזרת הבאת קורבן הוא מובן ובהחלט מצופה מבעל תשובה. ג] אין ספק שהחלק הקשה לכל חוטא והמעשה אשר מביא את האדם למדרגת "בעל תשובה" הוא הווידוי והבירור הנוקב על חטאו ומעילתו. האם ניתן לנסות לעקוב אחר הלך רוחו ומחשבותיו של בעל תשובה פוטנציאלי? במה מתלבט ומהרהר אדם שנפל ומחפש דרכים להשתקם? אין ספק שאחד הגורמים לנפילתו בחטא נראה כעת בעיניו כ"יצר הרע". בספרות חז"ל ישנם מקורות רבים התולים ביצר הרע את כל החטאים וההתנהגויות הרעות, אבל קיימות גם דעות אחרות בחז"ל, והכותרת למאמר היא רק אחת מהן, וכך היא מופיעה בשלמותה:
"רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד? אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אישה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד') כי היא קנאת איש מרעהו".
בפרק הראשון במקרא מצוין שכל אחד מימי הבריאה "קיבל ציון" מהקב"ה על התוצאה הסופית, וכידוע ארבע ימים קיבלו טוב, יום שלישי זכה בפעמיים כי טוב, ויום שישי זכה ל"ציון הגבוה" - טוב מאוד. במה זכה יום שישי? לרב נחמן תשובה מפתיעה שהמדרש בעצמו תמהה עליה. אבל לא פחות מעניינת היא הקביעה שבניית העולם, קיום האנושות ויכולת ההתפרנסות לא היו קיימות כלל או לפחות לא היו באות לתכליתן ולמצוין לולי בריאת ה"יצר הרע". דווקא התכונה השלילית - הקנאה של איש בחברו הטוב, ברעהו - היא שמביאה את העולם לשיא התפתחותו. אפשר למקד מדרש זה באמירה שככל שקיים באדם יותר יצריות כך הוא עשוי להגיע ליותר יצירתיות, למרות ההבנה והידיעה שהיצריות גרמו בעבר גם להרבה אסונות קשים.
האם הסיכון שיש ביצריות מצריך לשתק, לנטרל או למנוע מהאדם לפתח את מחשבותיו ליצור? או שיש מקום למחשבות פרועות, אפלות, אלימות או הרסניות, גם אם הן עלולות להבשיל בשלב כלשהו לכדי מעשה נורא? קיימת גישה נפוצה הטוענת שאסור לאדם להביא את עצמו לידי ניסיון, שהרי הוא עלול להגיע לידי בזיון, וכך אנו אכן מבקשים כל בוקר בתפלת שחרית ומוסיפים שלא ישליט ה' בנו את יצר הרע אלא ידביקנו ביצר הטוב. אבל יתכן וכוונת דברי רבי אבהו המצוטטים לעיל שבעל תשובה נמצא במקום שצדיק לא יכול לעמוד בו, נובעת משום שהדרך הקשה של החיפוש וההתמודדות עם הכישלונות והמצוקות האישיות, הכרת האדם את עצמו עד למקומות שרק ברגעי משבר אמיתיים מגיעים אליהם וההחלטה לא להיות שם עוד, היא המביאה את האדם להכרת בוראו באופן היותר מלא, והכרה זו חסרה לכל אדם, במיוחד לצדיק.
מקובל להיפרד מחבר בברכה "להתראות בשמחות". מאבי מורי למדתי לומר "להתראות גם בשמחות", שכן הרבה חוויות מעשירות ומשלימות את חיינו גם אם הן אינן משמחות כל עיקר.
