"דודי ירד לגנו לערגות הבשם לרעות בגנים וללקוט בשושנים" (שיר השירים ו')
השבוע עברנו את צום תשעה באב, יום בו נחרבו בית המקדש הראשון והשני. כידוע, בית ראשון נחרב בגלל שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. ובית שני נחרב בגלל שנאת חינם.
ראשי התיבות של שינאת חינם הוא שח. כאשר קיים בעם ישראל מצב של רכילות, לשון הרע, חוסר סבלנות וסובלנות, כל צד מתקבע בעמדותיו ודואג להציג את מי שנגדו כאויב. אין סולידריות חברתית והזדהות עם החלש. זה מצב שמוביל לדיבורים ולא למעשים. בית המקדש השלישי יקום בזכות אהבת חינם, כאשר יתקיים בנו הפסוק "איש לרעהו יעזורו, איש לאחיו יאמר חזק". ראשי התיבות של אהבת חינם הם אח, זהו מצב של עזרה לזולת, יותר מעשים ופחות דיבורים.
כאשר הנכים והמוגבלים מפגינים, זו אחריות של כולנו להתגייס ולפעול למענם. כך בכל מצב שיש בו עוול חברתי, בדיוק כפי ששני אחים הרחוקים אחד מהשני אך הקשר ביניהם הוא טוב ובריא, והאחד נזקק פתאום לאחיו, אחיו יתגייס לעזור לו גם אם הוא נמצא בקצה אחר של העולם.
בשנתיים האחרונות עברנו אירועים קשים ביותר כעם: ההתנתקות מגוש קטיף ומלחמת לבנון השניה. בשני המקרים היוזמה למהלכים היתה של המנהיגים בפועל. איני בא להשוות בין המקרים אלא להתייחס לפסוק "לא בכוח ולא בחיל כי אם ברוחי אמר ד' צבאות".
לא הכוח שהופעל נגד המגורשים, ולא החיל שהופעל נגד חיזבאללה יכולים לעמוד בזכות עצמם, אלא העוצמה שקיימת ברוח האמונה של עם ישראל היא המאפשרת את המשך קיומנו למרות הקשיים.
בהפטרה של שבת "נחמו נחמו עמי" יש כמה פסוקים מאוד מיוחדים שאולי מסבירים את מה שתואר עד כאן (ישעיהו מ', ד'): "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור הרכסים לבקעה". סיפר פעם אחד משרי הפנים ששירת בכמה ממשלות ישראל, מה ההבדל בין שרים להרים. ההרים בניגוד לשרים, הוא אמר, ככל שאתה מתקרב אליהם - נראים גדולים יותר... הבעיה שבעיני עצמם השרים הם הרים, וכשם שרכס ההר צופה אל השמיים ואינו רואה את הגיא המונח למרגלותיו, כך שרינו צופים למעלה, אל יעד ההתקדמות הבא שלהם ואותנו אינם רואים כלל.
פסוק קודם לכן (ישעיהו מ', ג') נאמר: "קול קורא במדבר פנו דרך ד' ישרו בערבה מסילה לאלק'". הקב"ה אינו אוהב שאנשים מתנשאים: משה רבינו, המדבר אלינו בפרשה, הנו אבי הנביאים וראשון המנהיגים, והוא כונה 'העניו מכל אדם'. דוד המלך, גדול המלכים בעמנו, אומר על עצמו (תהילים כ"ב): "ואנכי תולעת ולא איש". מתוך מודעות זו הם התייחסו אל כל אחד כשווה. משה רבינו מנחה אותנו בספר דברים (פרק ג' פס' ל"ט): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האל' בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". עלינו להגיע למציאות ולהבנה שאין עוד מקום להתנשאות כי היום אתה יכול להיות למעלה ומחר אתה למטה.
הנביא מבטיח שמודעות זו אכן תהפוך להיות נחלת הכלל על פי פסוק ה': "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". כאשר אנחנו הגיא והבקעה נתעורר להשפיל את ההרים לא במקומם, אלא כדי שכולנו נהייה ונחייה על אותו מישור, נזרז בכך את הגאולה.
"נחמו נחמו עמי" - אחד כנגד בית ראשון ואחד כנגד בית שני. ובע"ה נזכה לבית שלישי בזכות "אהבה שאינה תלויה בדבר". אמר רבי ישראל בעש"ט: " אין לך אדם בישראל שלא תמצא בו איזו מעלה יתרה. איזה ניצוץ של קדושה".
אנחנו מוצאים בתורה את המילה "ואהבת" פעמיים: אחד (דברים מ', ה') "ואהבת את ה' אלוקיך", והשני (ויקרא י"ט, י"ח) "ואהבת לרעך כמוך". והרי זה בא ללמדנו כי אהבת ישראל צריכה להיות שקולה אצלנו כמו האהבה לקב"ה. אנחנו
צריכים לאהוב את ה' למרות מה שהוא עושה לפעמים נגד השקפותינו, מחשבותינו ורצוננו. אדם מישראל חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וכן אנחנו צריכים לאהוב כל אדם מישראל למרות מה שהוא עושה, גם מעשים שהם רעים בעיננו ופוגעים ברגשותינו.
אדרבא, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל תעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה (רבי אלימלך מליז'נסק).
