לכבוד שנת הלימודים הנפתחת, נפתח את מאמרנו בחידה – איזה פסוק בפרשתנו מכיל ארבע מילים רצופות מאותו שורש? (הפתרון בסוף).
פרשת כי תבוא גדושה באמירות והכרזות, ברכות וקללות. כבר מראשיתה מכריז מביא הביכורים (כ"ו, ג'): "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". ולאחר מכן הוא עונה ואומר את דברי ההגדה: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וכו'.
המצווה הבאה עוסקת בווידוי מעשרות: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת"... והמתוודה מסיים בבקשה לברכה מאת ה': "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
מיד לאחר מכן מופיעה פרשיה מופלאה המתארת את הברית בין הקב"ה וישראל (ט"ז-י"ט): "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ; אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ; וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו; וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".
ההדדיות בברית מתוארת בצמד הפעלים האֱמַרְתָ - הֶאֱמִירְךָ כאילו הקב"ה וישראל שווים במעמדם, וכל צד על ידי אמירותיו מעלה ומקדש את הצד השני. אך הצדדים אינם שווים. ישראל יכולים להתפלל ולבקש ברכה בתקווה שתפילתם תתקבל, אך הדבר דורש ציות וקבלה מוחלטת של דבר ה', שהוא ורק הוא מקור הברכות והסמכות.
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ: וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (כ"ז, ט'-י').
אומר מדרש תנחומא לפרשתנו: "מהו הסכת ושמע? הס, ואחרי כן כתת. אמר להם משה לישראל: עשו עצמכם כתות כתות והטו לבבכם לשמוע דברי תורה. דבר אחר, אמר להם: כתתו לבבכם ונפשכם לשמוע דברי תורה".
לפנינו שלוש דרשות שונות למילה "הסכת" שהיא מילה יחידאית בתנ"ך – "הס ואחרי כן כתת". בגמרא מסביר רבא – "לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה" (בבלי ברכות, ס"ג ע"ב). כלומר, יש כאן עצה לתלמידים לא לפתוח בהתנצחויות ובהתפלפלויות עד שלא למדו היטב ושמעו בשקט את דברי רבם.
דרשה שניה אומרת: "עשו עצמכם כתות כתות לפי שאין תורה נקנית אלא בחבורה" (שם, שם). הלימוד מתעצם מתוך החבורה וריבוי החבורות מבטיח את קיום התורה שלא תישכח.
אך ריבוי חבורות עלול להביא לידי התקוטטות והתגודדות, והלא כבר דרשו חז"ל "לא תתגודדו", לא תעשו אגודות אגודות (בבלי, יבמות, י"ג ע"ב), לכן באה הדרשה השלישית: "כתתו לבכם ונפשכם לשמוע דברי תורה". הלב השבור והנכנע הוא הלב הנכון לעבודת ה' וללימוד תורה.
אבל קיימת סכנה נוספת. ברצף הקללות המופיע בפרשתנו נאמר: "הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה (כ"ח, מ"ג). אם תלמוד תורה הופך להעלאת גרה אשר בקרבך, סופו שיוריד את הלומד מטה מטה. ארבע עליות נאמרו כאן כנגד ארבע מלכויות. הדרך למעלה דורשת כיבוש יומיומי של התורה. ובכל יום יהיו בעיניך כחדשים וחביבין, כיום שניתנו מסיני.
"אמר רבי יהושע בן לוי: כשם שהעליה כובשת, כן עתידין ישראל לכבוש ארבע מלכויות תחת רגליהם, שנאמר: ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה לשם ולתפארת" (תנחומא כי תבוא, סימן ב').
מה הן ארבע המלכויות? – לשמוע ולעשות, ללמוד וללמד.
שנת לימודים מוצלחת לכל!
