בסוכות, חג האסיף, אנו נקראים לצאת מהבית המוגן אל הסוכה שעומדת בחוץ. הסוכה - שמבחינה פיזית היא פרוצה לשמיים ולרוב גם פתוחה אל השכנים ולעוברי אורח.
למה דווקא בחג השמח ביותר בשנה, בחג שעליו נאמר "ושמחת בחגך והיית אך שמח", אנו נדרשים לצאת לדירת ארעי, המכוסה בסכך שאינו מגן עלינו מגשם ולא מצינה ושרב? ושאלה נוספת - מהו מקור השמחה של חג סוכות? מהיכן אנו אמורים לשאוב את הכוח לשמוח?
ברצוני להציע תשובה פשוטה אך חשובה. בפרשת אמור (ויקרא כ"ג, ל"ט) התורה מצווה: "אך בחמישה-עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים, ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון". החג חל במועד אסיפת התבואה. בחג הסוכות האסמים מלאים מתבואת השנה שעברה, המחשבות מיושבות אחרי שנה של בירורים, אנחנו מוקפים בחברים שאספנו במשך השנה ואנו מלאים במצוות כרימון.
התורה ממשיכה "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' א-להיכם שבעת ימים". ארבעת המינים הם הכלי בעזרתו אנו מבטאים את השמחה וההודאה על השפע שנתן לנו ה' יתברך. אחיזתנו בענפים הירוקים ובאתרוג הנהדר, מבטאת את ההכרה בשפע שנתן לנו ה'. בנענוע הלולב אנו מגלים את שמחתנו בברכת ה' שניתנה לנו, כמו ילד שמשחק במשחק החדש שקיבל.
ומה לגבי הסוכה? לפני שאנחנו נכנסים לתהליכי ההתקדמות של השנה החדשה, לפני המאבק שלנו על הצמיחה המחודשת, המאבק על בניית קשר יותר טוב עם הזולת, עם ה' ועם עצמנו - לפני כל זה התורה קוראת לנו לעצור, לנוח ולהתבונן על הדברים הטובים שממלאים את החיים שלנו: משפחה, חברים, מצוות, אוכל, בריאות, שאיפות, בית, עבודה, תפילות, יבול, אוויר... ופשוט לשמוח ולהודות לה' על כל הטוב שהעניק לנו. לא לרוץ לשום מקום - לשבת בסוכה ולהרים "לחיים", להזמין חברים, סתם לשחק, לישון, לקרוא, ללמוד תורה, לשיר. לשאלה מה מקור השמחה? התשובה היא כל הטוב הסובב אותנו!
מכאן אני חוזר לשאלה - למה דווקא בסוכה? מה רע בבית הממוזג, האטום לחרקים?
קודם כל, לפני ההסברים, אני חושב שתסכימו איתי, שאפשר להרגיש שבסוכה יש משהו שאין בבית. משהו באווירת הסוכה יותר פתוח ויותר זורם. יש בה משהו שמרחיב את הלב.
התורה נותנת טעם לישיבה בסוכה - "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' א-להיכם". הרשב"ם מפרש שהישיבה בסוכה באה להזכיר לנו באילו תנאים היינו בתקופת המדבר, ומתוך כך שנבין כמה אנחנו צריכים להודות לה' על כל הברכה שנתן לנו ושלא נחשוב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
נחדד את הרעיון של הרשב"ם: כשאנו בבית, החוזק והיציבות שלו אוטמים את לבנו מלהרגיש שהמציאות מסביבנו היא ברכה מאת ה'. הבית מקנה תחושה של "ברור מאליו" ויותר מכך, תחושה של בעלות על העושר שברשותי. תחושה זו חוסמת את השמחה והכרת הטוב. דווקא חוויית הארעיות שנותנת הסוכה מאפשרת לראות את כל הטוב שיש לנו כמתנה וכברכה, וכך הסוכה פותחת את לבנו לשמחה והודאה.
יהי רצון מלפניך אבינו שבשמיים, שנזכה לאסוף את התבואות הרוחניות, החברתיות והגשמיות של השנה היוצאת, לשמוח בהן ולהודות לך מתוך אמונה ונחת על כל מתנה ומתנה שנתת לנו. ומתוך הפנמה של הטוב הסובב אותנו, נצמח קדימה לשנה טובה ומתוקה.
