מנהג יפה רווח בחלק מעדות ישראל, שלפני שהקורא בתורה מתחיל את פרשת בראשית, אומרים "בסימנא טבא" (בסימן טוב) שהיא ברכה שכשם שאנו מתחילים את חמשת חומשי תורה מחדש כך נזכה לסיימם. וכן יהי רצון.
רש"י בבראשית פרק א', א' אומר על כך: "בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות י"ב, ב') מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קי"א ו') כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
בפתיחתו המפורסמת של רש"י לתורה הוא מציג את שאלת רבי יצחק, מדוע התורה לא מתחילה מפרשת "החודש הזה לכם" (שמות י"ב), שמפרשה זו מתחילים בני ישראל להצטוות על המצוות כעם, אלא דווקא מבריאת העולם.
גם התשובה מפורסמת, ועם זאת מעניינת ומפתיעה. על פי רש"י, חלק התורה הקודם למצוות הוא תשובה לאויבי ישראל הטוענים על ישיבתנו בארץ ישראל. "לסטים אתם שכבשתם ארץ שבע עמים". תשובת עם ישראל אומרת כי כל העולם כולו של הקב"ה, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
היינו מצפים שרש"י יסביר את חשיבות סיפור בריאת העולם עד היציאה ממצרים כדי לחזק את האמונה בבורא עולם, וכפי שאומר הרמב"ן:
"ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל" (רמב"ן, בראשית פרק א', א').
סיפורים אלו הם שרשי האמונה וכל הכופר בהם כופר גם במצוות התורה. אולם לא כן, רש"י בוחר בנימוק היסטורי, עזרה בוויכוח די מדומה (בוודאי בזמן הגלות!) במאבקנו על הארץ. מה ראה רש"י לכך?
הרב מרדכי ברויאר בספרו "פרקי בראשית", עומד על העובדה המעניינת שרש"י בפתיחת פירושו לכל אחד מחמישה חומשי תורה כותב בפירושיו דברים שיש בהם חיבתן של ישראל וכבודם של ישראל. במאמר זה הוא מביא את דברי רש"י על הפסוק בבמדבר (פרק ח' פסוק י"ט):
"וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ".
רש"י מסביר את הופעת 'בני ישראל' חמש פעמים בפסוק:
"חימשה פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חיבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה, וכך ראיתי בבראשית רבה".
רש"י מדגיש את החיבה שהתורה רוכשת לעם ישראל. ישראל והתורה מזוהים יחדיו. זהו תו הזיהוי של עם ישראל, ובדרך זו ארץ ישראל היא תו הזיהוי של עם ישראל ושל התורה. על פי התשובה לשאלת רבי יצחק, חיבתן של עם ישראל שהם יודעים שישיבתם בארץ ישראל אינה תלויה בכוח או בכיבוש, אלא ברצונו של הקב"ה לתת נחלה זו למי שמגיע לו. זוהי ידיעה עקרונית ויש בה מפתח להבנת התורה ולתהליכי ההיסטוריה בכלל ושל עם ישראל בפרט.
אם נפתח את גישתו של רש"י, ניתן ללמוד מהחיבה שהתורה מביעה כלפי ישראל, וכך גם אנו נרגיש חיבה כלפי התורה ונותן התורה על ידי לימוד והגייה בתורה שבכתב ושבעל פה ככל שנוכל. קיום ערכי התורה ומצוותיה והנחלתה לזרעינו ולזרע זרענו שלא תמוש מפינו.
נלמד מרש"י המחפש את חיבתן של ישראל ונחפש את אותם דברים טובים שנמצאים בעם ישראל. לא ניגרר אחרי אופנת ראיית שחורות, אלא נראה תמונה כוללת של הטעון תיקון יחד עם מי שלוקח על עצמו לתקן, להתנדב ולעזור. נחזק את ידי העושים טוב ונתפלל שזכותם תעמוד לכל העם.
נקשר לדברים שפתחנו. חיבתו של עם ישראל שבכל שנה עם סיום תקופת החגים העמוסים המתחילים בהכתרת המלך על כל הארץ וממשיכים בבקשת כפרה ווידוי על חטא שחטאנו לפניך, יציאה מבתינו כדי לשבת בצל סוכה המזכירה את צל השכינה, נענוע ארבעה מינים כדי לעצור רוחות רעות וטללים רעים שלא יפגעו ביבול, אנו מרגישים אולי עייפים ורוצים לנוח. אך עם זאת איננו בורחים מהכל אלא מתחילים מהתחלה, מ"בראשית ברא" בשמחה, בתקווה ובאמונה. אנו מראים שהקשר שלנו לתורה ולנותן התורה אינו רק באירועים מיוחדים מזדמנים, אלא זהו קשר קבוע יומיומי בל יינתק.
