בארבע הפרשיות הראשונות של ספר בראשית נפגשנו עם תמצית הנושאים הפילוסופיים החשובים: עימותים פנימיים בין טוב לרע (אדם וחוה), ערך החיים (קין והבל), המוסריות בחברה (נח), יסודות הדת, משמעות המשפחה, מהות הצדק בעולם וגבולות האמונה (אברהם).
ניתן לשער שהסיפור של סדום הוא שולי להתפתחות של עם ישראל, אך המסר הנלמד מן הפרשה הוא מרכזי לעין ערוך.
האירועים מתחילים בניסיונו של אברהם להציל את סדום. אברהם התנגד לעונש קולקטיבי וגם בזכות עשרה צדיקים טוען שהעיר ראויה להינצל. "שופט כל הארץ לא יעשה משפט?", אבל כשמגיעים לעיר עצמה אנו רואים מציאות ברורה. "טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה" (י"ט, ד'). מסביר רש"י: "כל העם מקצה - מקצה העיר עד הקצה. שאין אחד מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם". למרות ההצהרה המובהקת "כי משחיתים אנחנו המקום הזה כי גדלה צעקתם" (י"ט, י"ג) אין במקרא כל מילה על חטאם הגדול של אנשי סדום שכתוצאה ממנו היו ראויים לעונש כה חמור של השחתה טוטאלית. רק הנביא יחזקאל, שנים לאחר מכן, כדי לתאר את מצבו המוסרי של עם ישראל לקראת חורבן הבית, מפרט (ט"ז, מ"ט): "הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלוות שקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה". ללא כל ספק, סדום היה מקום מבורך ביותר. אף אדם לא סבל ממחסור. אך למרות העושר ותחושת הביטחון, השלווה והיכולת הברורה שלהם לספק מעט מיבולם לעוברי דרך נזקקים, הם נמנעו מכל הושטת יד לעזרה. אכזריות כזו דורשת עונש חמור ביותר.
פרשת לוט עם שני מבקריו מקרינה אור על חטא הגדול של סדום. כל העיר באו למחות נגד מעשה הכנסת אורחים פשוט. אנשים שכה שנאו ותיעבו נתינת צדקה שהייתה לחוק ברזל - חוק שלוט, שלא היה צדיק גדול, מעז להפר.
כל זה צריך ליישב עבורנו את שאלת הצדק בהשחתת סדום. הכל היה מסתדר לולא היה מופיעים כמה מילים בודדות בפרקי אבות (פרק ה', משנה י'): "ארבע מידות באדם - שלי שלי שלך שלך מידה בינונית, ויש אומרים זו מידת סדום". הייתכן שיש אומרים שזו מדת סדום? על בסיס מה? מה הקשר בין תפיסה כלכלית הוגנת כפי שמוצגת במשנה, והתפיסה החברתית של סדום שהיא בפועל נטולת כל הגינות. ומהו בכלל "שלי שלי שלך שלך", אם לא גישה קפיטליסטית נורמטיבית – גישה המלווה את האדם כמעט מאז תחילת הציביליזציה. מה שרכשתי, קיבלתי, הרווחתי, הוא שלי. עם זה אחיה ואכלכל את משפחתי, אבנה את ביתי ואעביר לצאצאי. אם יעזור לי ה' אתפרנס בכבוד ולא אזדקק לנדבת לב של אחרים כי מה ששלך שלך. מובן מאליו שאין זו הבטחה של שוויון כלכלי, אך גם לא מערכת של ניצול או שימוש מניפולטיבי של עושר. האדם החי לפי מידה זו אינו חסיד, אבל אי אפשר לומר שהוא רשע, ועל כן מאיפה ההשוואה לסדום?
כפי שהוסבר על סדום, לא מדובר בעיר ששאפה לכבוש את מי שחלש ונמצא סביבה כדי ליצור אימפריה של שליטה ודיכוי. הם הסתפקו בשמירה על מה שהשיגו לעצמם - גישה שבעיניהם עמדה בכל כללי הצדק. מי קבע שאני חייב להושיט יד לעזרה? איפה החטא הגדול?
נראה לי שעצם קיומן של המילים במשנה דורש בדיקה לעומק. לא סתם ישנם שאמרו שזו מדת סדום. התיאוריות הידועות של דארווין הביאו למהפכה מחשבתית בחברה, לפיה תהליך האבולוציה של יצורי העולם הסתיים בהתפתחות האדם המודרני, ויכולתו השכלית העליונה מאפשרת לו למלוך בעולם.
אחד הרעיונות שצמחו מתיאוריה זו טוען כי תהליך האבולוציה לא הסתיים באדם כיצור עצמאי, אלא הוא המשיך כך שישנם אנשים עליונים ברמתם השכלית, בכישוריהם ואף בצורתם הפיזית, וישנם הנמוכים יותר בהירארכיה. הכל לפי הסלקציה הטבעית. רעיון הזה מכונה ה- .Social Darwinism
וכיצד הסבירו את השקפתם? הרי ישנם אנשים שהטבע – חוקי הטבע, חוקי בורא העולם – עשו אותם חכמים יותר, מוכשרים יותר וגורלם להצליח יותר מאחרים. וישנם שנולדו ברמה נמוכה יותר וזה מקומם. ולכן, ממשיך קו המחשבה הזה, ניסיון להביאם לאיזון כלכלי יפר את האיזון של חוקי הטבע. כפי שאין להעלות על הדעת לתת לדולפינים הפיקחים זכויות של בני אדם או תנאי קיום "אנושיים" יותר, כך אין לזעזע את האיזון הברור בין בני אדם באמצעות מתן צדקה, הקמת מוסדות רווחה, מתן חינוך שווה ומתקן או הרחבת זכויות פוליטיות. כל צעד כזה יכול להביא להשלכות נוראיות. ישנם שנולדו להנהיג ואלה שנולדו לשרת.
וכך היתה גם השקפת העולם של סדום. "שלי שלי" - יש לי את כל הטוב כי נבראתי מוכשר יותר, ראוי יותר ואתה נבראת באופן שיהיה לך מה שיש לך. אין חטא, אין פשע, אין אי צדק. יש רק "טבע" העולם. וכדי להבטיח את המשך השקפתה ותורתה של סדום, שהייתה גם למורשת חינוכית עמוקה ביותר, הגיעו לביתו של לוט כל העיר, מנער ועד זקן.
השקפה של עליונות זו מסוכנת ביותר כי היא מתחבאת מאחורי הגלימה של הרציונל וההגינות. ועל זה קבע הקב"ה שיש להשחית את סדום כליל, כך שהאנושות תדע כי תפיסה ואורח חיים אלה אינם יכולים להתקיים בעולמו.
הלוואי ויכולנו לומר שהעולם למד. השקפה זו עמדה בבסיס האידיאולוגיות של תורות הגזע בעידן המודרני - האימפריאליזם, הפשיזם של המאות האחרונות, וכמובן עלייתם של הנאצים בגרמניה.
האם אני חותר שפרשה זו היא בעצם סיפור מחאה אנטי קפיטליסטי? אילו הייתי סוציאליסט דגול - הייתי משתמש בתחילת משנה זו כדי להרשיע את הקפיטליזם "שלי שלי, שלך שלך" - כלא יותר ממסווה לגיטימי לפשיזם שהתגלם בסדום. קטונתי מליזום ויכוח אקדמי בסוגיה זו. מדי חודש אמצעי התקשורת מזכירים לנו שיש עליה בקו העוני, גידול במספר הרעבים ופערים סוציו-אקונומיים מחרידים המעוררים בושה. כל צד פוליטי מציע הצעות חד-משמעיות והפערים נשארים.
מי ייתן ונדע לאמץ את מידת החסד של מורו של לוט - אברהם אבינו. הלוואי שברגעים חשובים יהיה הלב קשוב לא להשקפה או עקרון סוציאלי אלא לבן אדם העומד לפנינו, בשר ודם כמונו. ואולי כך ניתן תשובה הולמת, בת זמננו, למורשת סדום.
