עיון מדוקדק בפרשת המשא ומתן בין אברהם לעפרון, מציג עיסקה הנעשית בין שני מביני דבר. כמו היום, גם אז היה ידוע שאדם שמתו מונח לפניו, נמצא במצב של "אין ברירה", ובסופו של דבר עליו להסכים לכל מחיר שנדרש.
אברהם מנהל מו"מ כדי שיהיה לו קבר לקבור את אשתו המתה. סיבות אידיאולוגיות הוא לא מסתפק רק בסתם קבר, אלא מבקש לקבור אותה ב"אחוזת קבר" - קבר שחלקת האדמה בו הוא נמצא יהיה שייך לו ולצאצאיו לעולם.
בשלב הראשון הוא מנהל מו"מ עם "בני חת". הוא משטח בפניהם את בקשתו הפשוטה: "תנו לי אחוזת קבר". בני חת עונים לו בנימוס ובכבוד: "במבחר קברינו קבור את מתך". הכוונה שלהם פשוטה: לא נמנע ממך לקבור את מתך, אבל הקבר נשאר בבית הקברות שלנו, ועל אחוזה אין מה לדבר.
אברהם מבין שמול קבוצת אנשים אלה, שלכאורה מנומסים אך מאוחדים נגדו, אין לו סיכוי. לכן הוא מגיע לשלב השני של המו"מ - אחד מול אחד - ומבקש את עפרון מתוך הקהל. מעפרון הוא מבקש לקנות בכסף מלא את מערת המכפלה, ומדגיש את רצונו לקבלה "לאחוזת קבר". בנוסף לזה, אברהם מציין את מיקומה של המערה: "אשר בקצה שדהו". זאת אומרת: העובדה שאתה מוכר לי את המערה, שהיא בקצה שדה, איננו מוריד את ערך השדה כולו. עפרון מבין מיד את כוונתו של אברהם, ומבקש מאברהם להבין שמדובר בעיסקת חבילה: "שמעני, השדה... והמערה אשר בו - לך נתתיה". המערה היא חלק מהשדה. תרצה את המערה? תצטרך לקנות את כל השדה. ומצדו הם כבר של אברהם ("נתתי לך").
אברהם מגיב מיד: הלוואי ואתה היית מבין אותי! בדיוק כמו שאתה כבר כאילו נתת לי את השדה, כך בדיוק אני כבר כאילו נתתי לך את הכסף!
אז רואה עפרון את ההזדמנות שלו לדרוש סכום מופקע של השדה (שאין לאברהם צורך בו, אך גם אין לו ברירה) ומבקש עליו 400 שקל כסף. אברהם מבין ("וישמע אברהם"), ומשלם בכסף טוב ("עובר לסוחר").
כעת, על מנת למנוע אי-הבנות בעתיד, התורה מתעדת ומעידה את פרטי המהלך: "ויקם... השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה... לאברהם למקנה". ואחרי הקבורה, התורה מדגישה פעם נוספת: "ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר".
אברהם רצה מערה ונאלץ לקנות שדה הכולל את המערה. האין כאן ניצול ציני של אדם במצוקה, על ידי סוחר קפיטליסט ממולח? לא חסר דוגמאות דומות בימינו, של ניצול לרעה של חולשת האחר כדי לסחוט ממנו ממון. אל לנו להידמות לעפרון החתי.
