ספר בראשית שזור בסיפורי אחים ובתיאור מערכות היחסים המורכבות ביניהם. סיפור יוסף ואחיו הינו החוליה האחרונה והארוכה ביותר בשרשרת זו. בחרתי לתאר את החוט המקשר בין כל סיפורי האחים במעין מדרש:
מאי דכתיב 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' (תהלים, קל"ג, א')?
שמא בקין והבל הכתוב מדבר, וכי טוב ונעים היה? והכתיב 'ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו' (בראשית ד', ח')!
שמא בשם, חם ויפת הכתוב מדבר? והכתיב 'עבד עבדים יהיה לאחיו' (שם ט', כ"ה)!
שמא באברהם ולוט הכתוב מדבר? והכתיב 'הפרד נא מעלי' (שם י"ג, ט')!
שמא ביצחק וישמעאל הכתוב מדבר? והכתיב 'כי לא ירש בן האמה הזאת' וגו' (שם כ"א, י')!
שמא ביעקב ועשיו הכתוב מדבר? והכתיב 'ואהרגה את-יעקב אחי' (שם כ"ז, מ"א)!
שמא ברחל ובלאה הכתוב מדבר? והכתיב 'ולקחת גם את-דודאי בני' (שם ל', ט"ו)!
שמא ביוסף ואחיו הכתוב מדבר? והכתיב 'לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות' (שם ל"ז, כ')!
אמרה כנסת ישראל לפני המקום: אותם אחים שנתת בתורתך – כולם שונאים זה לזה?!
אמר להם הקב"ה: קול דמי הבל זועקים אלי מן האדמה – כל אותם אחים ששנאו זה לזה, כלום הרגו זה לזה לבד מקין שהרג את הבל?
כמה שנא חם לשם וליפת, שמא הנחתי לו להרגם?
כמה ציער לוט את אברהם, שמא לא רדף טובתו?
כמה כעס ישמעאל על יצחק, שמא לא בא עימו לקבור את אביו?
כמה צרר עשיו את יעקב, שמא לא כתיב 'וישקהו' (שם ל"ג, ד')?
כמה דמעה לאה בשל רחל, שמא לא כתיב 'נתן א-להים שכרי' (שם, שם, י"ח)?
כמה שטם יוסף לאחיו, שמא לא כתיב 'ועתה אל תיראו' וגו' (שם נ', כ"א)?
אמרה כנסת ישראל לפני המקום: ואנו מה תהא עלינו?
אמר להם הקב"ה: אף אתם היו למדים מהאחרונים ואל תהיו למדים מן הראשונים – קין והבל באו לידי הרג; בני האחרים, אף על פי שבאת עליהם דבבה ומריבה ופירוד שבו והשלימו זה עם זה ולא באו לעולם ח"ו לידי שפיכות דמים. היו למדים מהם ויתקיים בכם 'הנה מה טוב ומה נעים', וגו'.
שבה כנסת ישראל ואמרה לפני המקום: אחים אלה שמנית, לא אהבה היתה ביניהם בסופם, אלא היו נפרדים זה מזה:
'יפת א-להים ליפת וישכן באלהי-שם ויהי כנען עבד למו' (שם ט', כ"ז)!
'ויעל לוט מצוער וישב בהר' (שם, י"ט, ל') ואל אברהם לא חזר!
'וישב יצחק עם באר לחי ראי' (שם, כ"ה, י"א) ואילו בני ישמעאל 'וישכנו מחוילה עד-שור' וגו' (שם, שם, י"ח)!
'וישב ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה. ויעקב נסע סכתה' (שם, ל"ג, י"ז-י"ח).
ברחל כתיב 'ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם' (שם, מ"ח, ז') ואילו בלאה כתיב 'במערה אשר בשדה עפרן החתי' וגו', 'ושמה קברתי את-לאה' (שם מ"ט, ל"ב)!
אמר להם הקב"ה: בני, אנחמכם, ביוסף כתיב 'וינחם אותם וידבר על-לבם' (שם נ', כ"א). אף אתם היו כיוסף ואחיו שסופם באו לידי אהבה.
הדא הוא דכתיב: 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'.
סיפור יוסף ואחיו מהווה השלמה למהלך שהחל בתחילת ספר בראשית. ניתן לקרוא את הספר כרצף הנגדות לסיפור קין והבל, סיפור האחים הראשון. הצד השווה שבין שאר הסיפורים הוא, שאף אחת מן השנאות, על אף עוצמתן, לא הגיעה לכדי שפיכות דמים. התורה מציגה לנו סיפור מדרש על מערכת יחסים בין אחים – לא כסיפור אוטופי של אהבה עמוקה, אלא כסיפור המכיר בשנאה ובמדון, אך יודע להכיל את הדמויות ומאוויהן הסותרים. ספר בראשית מפלס נתיבים לתפור יחדיו את אשר נפרם, למנוע מגיבורי הסיפור להמית זה את זה ואף להשיב ולהושיב אותם יחד.
מבט נוסף מאפשר לראות כי שני סולמות מוצבים כאן – בכיוונים נוגדים: סולם האלימות וסולם ההשלמה. סולם האלימות – ככל שהספר מתקדם כך עולה רמת האלימות. מסיפור חם ואחיו הנעדר כל אלימות ועד אחי יוסף המתכננים תכנון קונקרטי להרוג את אחיהם ואף פוגעים פיזית בגופו. ביחס הפוך לאלימות מצויה ההשלמה – משם, חם ויפת הנפרדים לאזורים שונים בעולם ועד יוסף ואחיו, אשר הם בלבד שבים ומתאחדים למשפחה אחת.
שמא רומזת לנו התורה, שלעולם אל יתייאש אדם מן הפורענות – אפילו האלימות הקשה ביותר אינה מחסום בפני האפשרות לאיחוד לבבות.
