כמו בדורות שלפניו, כך גם ראובן, בכור יעקב, נאלץ לוותר על הבכורה לטובת שניים מאחיו הצעירים: יהודה ויוסף.
האמנם לא ראוי ראובן למנהיגות? הפרשנים רואים את ראובן כ"לא יוצלח" בהשוואה ליהודה. פעמיים,לפחות, הוא נכשל. בפעם הראשונה - בניסיון להציל את חיי יוסף, ובפעם השנייה - בניסיון לשכנע את אביו לשלוח את בנימין למצרים.
ברצוני להציע ראיה נוספת לדמותו של ראובן, ולטעון שהפרשנים לא עשו צדק עם ראובן.
לראשונה, אנחנו פוגשים את ראובן בקטע הקצרצר שבו הביא דודאים ללאה אמו. בחור צעיר מוצא באקראי דודאים, הנחשבים סגולה לפוריות, ומביא אותם לאמו, מתוך כך שהוא מודע למצוקתה. הסיפור נוגע ללב ומראה את ראובן באור חיובי ביותר, רגיש לכאבה של הזולת.
בהמשך אנחנו פוגשים את ראובן הן בחטאו הגדול והן ברגעים בהם מתגלה נפשו בגדולתה.
מדוע חטא ראובן? למה שכב ראובן עם בלהה לאחר מות רחל? ייתכן שהמעשה נובע מהקשר החזק אל אמו, ומהווה סוג של נקמה נגד רחל ונגד אביו. הוא לא עשה מעשה בחייה של רחל, אך התנקם בעקיפין לאחר מותה. בעקבות מעשה זה נשללת ממנו את הבכורה, כשאביו מזכיר לו את חטאו בברכות לבנים לפני מותו.
אך ראובן מתגלה גם באור אחר – כאשר זורקים האחים את יוסף לבור, מסכימים כולם, כנראה, פה אחד, להרוג את אחיהם הצעיר, "ויתנכלו אותו להמיתו" רק ראובן מנסה להצילו: "לא נכנו נפש... אל תשפכו דם." האחים מקבלים את עצתו ומשליכים את יוסף לבור (ואינם הורגים אותו). מיד לאחר מכן, בקור רוח מזעזע, "וישבו לאכול לחם". ראובן מציע לזרוק את יוסף לבור, ומתכוון בכך להציל אותו ממוות בטוח ולהחזירו לאביו – במקרה זה ראובן דואג גם ליוסף וגם ליעקב - אביו.
במקרה זה אנו רואים כי יהודה, לעומת ראובן, לא מוחה ולא מרחיק את עצמו מאחיו. רק באקראי, כאשר עוברת אורחת הישמעאלים, הוא מציע למכור את יוסף במקום להורגו. עצתו היא מעשית. הוא שואל: "מה בצע כי נהרוג את אחינו" ולאחר מכן גם מזכיר "כי אחינו בשרנו הוא". האחים מקבלים את עצת ראובן ולאחר מכן את זו של יהודה. שנים רבות לאחר מכן, כאשר יוסף דורש שיביאו את בנימין למצרים, מזכיר ראובן עובדה שלא ידענו: "הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד, ולא שמעתם". ומכאן אנחנו יכולים להבין שההצעה לזרוק את יוסף לבור באה רק לאחר שראובן ראה כי האחים אינם מוכנים לרחם על יוסף.
ראובן מגיש "עזרה ראשונה" ליוסף (ולאחיו) בשעה שאחיו היו אחוזי טירוף. יהודה מדבר אתם אחרי שכבר אכלו ונרגעו קצת. יהודה לא פועל מתוך דאגה יתרה ליוסף (במיוחד אם נזכור שבימי קדם העבדים היו מתים בגיל צעיר, בלי אפשרות להקים משפחה כי הצאצאים היו שייכים לאדון). על חוסר הרגישות כלפי האב בהצגת הכותונת - "הכר נא" - אין צורך להרחיב את הדיבור. יהודה "פותר" את הבעיה של יוסף, אך באיזה מחיר?! בפרק הבא נאמר "וירד יהודה מאחיו" – אולי בגלל נקיפות מצפון. ושוב, מגלה יהודה, חוסר התחשבות בתמר וכמעט גורם לטרגדיה (מעניין לראות כי ראובן ששכב עם אשת אביו – נענש ואילו יהודה השוכב עם אשת בנו - זוכה בתאומים).
מבחן נוסף בו מצליח יהודה במקום שראובן נכשל הוא הניסיון לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין למצרים. כשיעקב מסרב, ראובן הוא הראשון שמוכן לקחת אחריות: "את שני בני תמית אם לא אביאנו". נשמע תמוה. האם יעקב מעוניין שראובן יוותר על בניו, נכדיו של יעקב? אבל ראובן מוכן להקריב את היקר לו מכל, תמורת היקר ליעקב מכל. (כולם הרי יודעים שיעקב מעדיף את יוסף ובנימין על האחרים). ראובן נכשל - יעקב מסרב. מאוחר יותר מגיע יהודה: "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו...". יהודה מציע את עצמו בתור עירבון, ויעקב נכנע. אך בל נשכח שהשתנו הנסיבות: "והרעב כבד בארץ" – כבר אין אוכל! כמו במקרה של הצלת יוסף, ייתכן שהתזמון פעל לטובת יהודה.
פרשת "ויגש" מתחילה בנאום גדול ומרגש של יהודה בעמדו לפני יוסף. בשלב זה יהודה כבר ניצח את הקרב על המנהיגות. בנאומו הוא מפגין את הרגישות והאכפתיות שהיו חסרים לו בעבר. בכך הוא עכשיו דומה יותר לאחיו הבכור, ראובן.
