שירת הים מהווה נדבך מרכזי בליטורגיקה שלנו, ופסוקיה מהדהדים במקומות שונים בסידור. הפסוקים "מי כמוך באלים ה'" ו"ה' ימלוך לעולם ועד" הינם פסוקים מן התורה שנוכחותם בולטת בסידור.
שירת הים מככבת בפסוקי דזמרא (מבלי להתעכב כאן על תולדות כניסתה של שירת הים לחלק זה של הסידור) וכן בברכת הגאולה של קריאת שמע.
ההלכה אומרת שאין מפסיקים בין גאולה לתפילה, דהיינו שברכת הגאולה, הברכה השלישית של ברכות קריאת שמע, הכוללת את תאור קריעת ים סוף ושירת עם ישראל שבאה בעקבותיה, צריכה להיות צמודה לתפילת העמידה.
נדמה לי שרעיון הלכתי זה, שאין מפסיקים בין גאולה לתפילה קשור בהבנת תפילת העמידה מחד, והבנת ייחוד קריעת ים סוף מאידך.
בעקבות הגמרא במסכת ברכות, אנו נוהגים ללמד שיש לחלק מבנה תפילת העמידה לשלוש:
שלוש הברכות הראשונות - ברכות שבח, שלוש הברכות האחרונות - ברכות הודאה, ובתווך- ברכות הבקשה. אם ניצמד לגמרא זו, עלינו לקבל שברכת רצה - "רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל ובתפילתם, והשב את העבודה לדביר ביתך, ואישי ישראל באהבה תקבל וברצון..." היא ברכת הודאה. ויש קושי בדבר, שהרי מלשון התפילה ברור שמדובר כאן בבקשה, אך לפי הגמרא מדובר כאן בהודאה והתפילה או הגמרא צריכה לקבל הסבר חדש (ולא כאן המקום להסביר).
רצף הבקשות בתפילת העמידה,מתאר תהליך של גאולה כפולה.
התהליך הראשון הוא תהליך של גאולה אישית - אינדיבידואלית, הכוללת התבוננות (אתה חונן) המביאה לחזרה בתשובה (השיבנו אבינו) ולסליחה מאת ה' (סלח לנו), סליחה המאפשרת גאולה אישית (ראה בעניינו) ששני מרכיביה המרכזים הם סיפוק הצרכים הבסיסים של האדם - בריאות (רפאנו) ופרנסה (ברך עלינו).
מכאן עוברים לתיאור תהליך גאולת העם, המתחיל בקיבוץ גלויות (תקע בשופר), עובר דרך הקמת מדינת חוק ומערכת משפט (השיבה שופטינו) המענישה זדים (ולמלשינים) וגומלת לטובים (על הצדיקים), מערכת משפט המאפשרות את בניית ירושלים (ציון במשפט תיפדה), ובוא המשיח (את צמח דוד). המשיח יבנה את בית המקדש (רצה) ויביא שלום (ברכה אחרונה). לא ניכנס כאן לשאלת שיבוצה של בקשת שמע קולנו, והקדמתה של ההודאה אשר מקומה הטבעי בסוף.
לאחר שהבנו את מבנה תפילת העמידה, מתברר הרעיון של סמיכות גאולה לתפילה: מדובר בסמיכות של גאולה לגאולה. גאולה העבר – המגולמת בקריעת ים סוף נסמכת לגאולה המיוחלת לעתיד לבוא, שהיא מרכזה של תפילת העמידה.
המסר ברור: קריעת ים סוף היא הדוגמא הבולטת ביותר של התערבות ה' בטבע לטובת עמו ישראל. כשאנו רוצים לציין קושי כלשהו, אנו משתמשים בביטוי "קשה כקריעת ים סוף".
יש אם כן לפרש כך את סמיכות גאולה ותפילה:
בבקשה ממך, ה', אנחנו עומדים לפניך בתפילה ובתחנונים, לבקש עבורנו ועבור עמך בית ישראל, גאולה וישועה. יש לך דרכים שונות לבצע את הדבר. אפשר בעצלתיים, אפשר בדרכים קונבנציונאליות, מבלי לשדד את מערכות הטבע וההיסטוריה. אבל אבותינו ספרו לנו, שאתה יודע גם לעשת את זה אחרת, בגדול, במעשים כבירים, עד כדי קריעת ים סוף... אולי אפשר עוד פעם אחת.
עוד פעם אחת ודי?
