"וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד...וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב..." (שמות כ"ו 15-16, 29). שלושה פסוקים ושאלות הרבה: מה מינו של העץ? האם ניתן לדעת את משקלו הסגולי? מה גודלו ומשקלו? האם אפשר להעריך את היקף העשייה?
זיהוי מינו של העץ: האפשרות האחת היא, שהשיטים עליהם מדובר הם ארזים. מן הממצא הארכיאולוגי עולה, שעץ הבניה העיקרי אכן היה הארז, והוא יובא בתקופה זו מלבנון, שכן הארז לא מסוגל לגדול במצרים. חז"ל במדרש תנחומא גורסים לפי מסורת שבידם, שהכוונה בכתוב היא לעץ הארז. אפשרות אחרת גורסת כי מדובר בשיטה הגדלה על שפת הנילוס, המזוהה בבוטניקה כ- Acacia Nilotica . שיטת הנילוס, גִזעהּ ישר ועבה די הצורך. אין אף עץ אחר שעונה על מידות הקרשים הנזכרות בפרשה. ובעניין זה פירש אבן עזרא בפרק כ"ה פסוק 5: "והנה לא ידענו אם קבלה הייתה היא ביד אבותינו שממצרים הוציאום, גם אנחנו נסור אל משמעתם. אם סברא היא, יש לבקש דרך אחרת ונֹאמר, כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שיטים, ובבואם שם אמר להם ששם יתעכבו הרבה"...
המשקל הסגולי: המשקל הסגולי של השיטה הגדלה על שפת הנילוס הוא 900-1000 ק"ג.לקוב בעץ יבש. לגבי ארז, המשקל הסגולי משנה במינים השונים. אם מדובר ב- Cypress או Cedar. טווח המידות שלהם הוא - 400-510 ק"ג לקוב.
אורך הקרשים ומשקלם: לפי רוב הדעות והמחקרים, האמה המצרית בזמן המקרא אורכה כ-52.4 ס"מ. אם נכפיל את האורך בגובה כפול העובי – נמצא כי 15 אמה מעוקבים שווים 2.943 (כלומר כמעט 3) קוב! אם נכפיל תוצאה זו במשקל הסגולי של עץ הארז - 0.5-0.4 ק"ג לקוב נגיע למסקנה כי מדובר במשקל מינימאלי של 1200 ק"ג!. שיטת הנילוס כבדה יותר מן הארזים ובמקרה זה יגיע משקל הקרש לשלושה טון; אם נכפיל את משקל קרש השיטה הבודד ב-48 עמודי המשכן - נקבל סך הכל משקל של כ-144 טון!
ניתן כעת להבין את המצדדים במדרש תנחומא בדעה, שעמודי המשכן היו מארזים שיעקב אבינו נטעם במצרים. גם בעלי התוספות היו ערים לבעיה, ולכן נאלצו לפרש שבוודאי מדובר היה בעץ קל מאד.
היקף העשייה: ועדין נשארה שאלה לא פתורה והיא - כיצד הספיקו 4 עגלות לשאת את הקרשים, כפי שנזכר בפרשת "נשוא", בספר במדבר. משה סיפק לבני מררי עגלות לפי הצורך; את זאת למדים מהמילים שם: "כְּפִי עֲבֹדָתוֹ" (שם, ז' 5). רש"י רומז לכך, ואילו ה'חזקוני' מתייחס לזה במפורש, כפי שנראה בהמשך. בבמדבר ז' 3 כתוב: "וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה', שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב, וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר..." (שם, ז' 3). ואחר כך כתוב בציווי של ה' למשה: "קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ". (שם, פסוק 5). מכאן ניתן להבין, שלצורך שינוע כל המשכן, היו רק 6 עגלות. על בעיה זו כותב ה'חזקוני': "וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ", לפי טורח משאו, הירבה לו עגלות להקל ממשאו. אם הוצרך להוסיף, הוסיפו כל הצורך, שהרי שנים עשר בקר לא יוכלו למשוך 48 קרשים, והאדנים, והעמודים, והיריעות, והקלעים, והמסכים, והמיתרים, והיתדות".לפי שיטת הגאונים שתי עגלות נשאו קרש אחד(שבת צח:). על כך נוסיף, שאם ניקח בחשבון שנשאר לשאת 100 אדנים שמשקלם הכולל הוא לפחות 65 טון. (לפי חשבון נפח הכיכר של רש"י, מדובר ב-0.5625 אמה מעוקבת.) היו צריכים להזדקק לעוד 120 עגלות ו-200 שוורים, סך הכל: 216 עגלות ו - 432 שוורים! וכאן נשאלת עוד שאלה והיא: מהיכן ישיגו אוכל לכל כך הרבה בקר?
הידע המצרי בבינוי פרמידות וכו' נעלם. לא מהנמנע שכך קרה גם עם המשכן.
לסיכום, הבאתי כאן מקצת מהבעיות המתעוררות כאשר מנסים להעמיק במעשה המשכן. יהי רצון שיבוא יום, ואליהו התשבי יפתור את כולן.
