לקראת סיומה של פרשת "תצוה", כתובים פסוקים, אשר ניתן לראות בהם, מעין סיום חגיגי לפרשיות הצו להקמת המשכן. סוד קסמם בחזרות מיוחדות של מלות מפתח אשר במבט ראשון אין מבחינים בהן.
הנה לפניכן הפסוקים, נסו לקרוא בהם יותר מפעם אחת ואל תרוצו, אם מצאתם את שלושת מלות המפתח, נכונה לכן הנאה מרובה:
שמות פרק כט
(מב) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם:
(מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי:
(מד) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי:
(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
(מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם:
למקום המקודש ביותר לעם ישראל יש ,לפחות,שלושה שמות מפורסמים: אהל מועד, מקדש ומשכן.
האם יש הבדל במשמעות של הכינויים האלו?
מה מציין כל שם?
נחזור ונעיין בפסוקים משמות כ"ט, בהם נמצא את השמות כשאליהם מצטרפים פעלים מאותו השורש המסבירים לנו את הפנים השונות של בית ה'.
"אהל מועד" – "אשר אועד לכם שמה"
מקום המפגש בין ה' לבין משה ובאמצעותו בין ה' ובין העם."אהל מועד" הוא מקום המפגש הבלתי אפשרי בין הישות אשר מלוא כל העולם כבודו , לבין בני אדם ברי חלוף. ובניסוח של שלמה המלך:
כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ ? - הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. (מלכים א פרק ח) - "הר סיני מהלך" - כהצעתו של קאסוטו.
"מקדש" –" ונקדש בכבודי"
מקום של קדושה. מקורה של הקדושה איננו בבני האדם ,אלא בפעילותו של ה',בהתגלות כבודו, בעצם ההתוועדות. ובמיוחד על ידי הקדשת משפחה אחת לשרת בקודש עבור כל העם. על הכהנים מוטלות חובות רבות באזהרת כל המתקרבים אל המקום המקודש על ידי נוכחות ה' בו, כמו שהיה בהר סיני בזמן ההתגלות עליו.
משכן – "ושכנתי בתוך בני ישראל"
מקום המייצג שכינה. ולא 'מקום של השכינה' ,כי אין אפילו כתוב אחד אשר ממנו עולה שה' שוכן בתוך המשכן.תמיד: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כך פעמיים בפסוקים הנ"ל). להוציא מלבנו שה' זקוק לשרותם של בני אנוש (מה שהיה מאד מקובל בעמים). אנו זקוקים לתחושת שכינתו בתוך נפשנו, ובשל קוצר דעתנו אנו מבקשים דבר מה מוחשי אשר יעזור לנו לקבע בתוכנו את נוכחותו.
אם בפסוקים הנ"ל מסתיים - פחות או יותר - הצו לבניית המשכן,נוצרת כאן מסגרת יפה שתחילתה עם פתיחת פרשת תרומה:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
רוב שנותיו של עם ישראל עוברות ללא "אהל מועד", ללא "מקדש" וללא "משכן", אבל אלפי שנים מלווים אותנו פסוקי ספר תהילים המרבים לעסוק בהרגשת קרבת 'המקום' גם ללא מקום מוחשי.
"קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" ("אשרי")
" יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת " - באמת – מכל הלב.
