"ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" אומר הנביא יחזקאל בהפטרת השבוע, הפטרת פרשת פרה שהיא הפרשה השלישית מתוך ארבע הפרשות לפני חג פסח הוא חג החירות והגאולה. וממשיך וגומר: "ואת רוחי אתן בקרבכם".
הנביא בחר דווקא בלב כאיבר בגוף האדם שבאמצעותו הוא מדגים לעם ישראל איך לטהר את עצמם מכל הטומאה שנדבקה בהם.
במישור הגשמי , הלב הוא האיבר העיקרי בגוף האדם. הוא אחראי על סם החיים, הדם.
הלב הוא המשאבה שמזרימה את הדם לכל הגוף. הדם הוא המעניק חיים והתחדשות לכל תאי הגוף, החל במוח, האחראי על החשיבה ועל ניהול כל הפעילות החיונית ועד לתא הבודד והזניח ביותר.
כשזרימת הדם נפסקת, נפסקים בעצם החיים.
במישור הרוחני אנו מדברים במושגים שונים על סממני החיים, במושגי נפש ורוח.
אדם יכול להיות טוב לב, רך לב, רגיש ואכפתי או לחילופין להיות מוג לב, חסר רגשות ואכזרי.
כשהנביא אומר "והסירותי את לב האבן מבשרכם" כוונתו לקחת משהו דומם כמו אבן, שזו מילה נרדפת לקשיחות, להסתאבות, לחוסר פשרה ולבידוד, חומר גלם לכלי מלחמה ולנשק שפוצע והורג.
את אותה אבן מציע הנביא להפוך ללב בשר ,לב רך, תומך, אוהב, חי ונושם.
המעבר מאבן לבשר, הוא מעבר מגשמיות לרוחניות, מארצי לשמימי.
המשורר יוסי גמזו בהשראת הרב קוק זצ"ל היטיב לבטא זאת בשירו המפורסם "הכותל" בנתנו משמעות שונה למילה אבן והפיח רוח חיים באבני הכותל "יש אנשים עם לב של אבן אך יש אבנים עם לב אדם".
לכן, כמה סמלי שמשהו דומם ולכאורה חסר משמעוות, כמו אבן וסלע שנמצא בכל מקום ובכל סביבה והוא סמל לשמרנות והסתגרות, סמל לחומה, לריב, למדון ולחוסר סובלנות ניתן להפוך אותו לחי, נושם, בונה, יוצר, מפתח ויוזם.
אנו צריכים להיות מודעים לאחריות הכבדה ולהזדמנות שניתנת לכל יהודי להוציא מהכוח אל הפועל את תכונות הלב, את הטוב, את הרגישות, את החיים, את היצירה ואת הסובלנות.
שבת שלום.
