ברוב השנים, שאינן מעוברות, אנו קוראים את פרשיות תזריע- מצורע כיחידה אחת, העוסקת בתכנים של טומאה וטהרה.
הטומאה מציינת מצב של חוסר באדם, ומכאן שהוא אינו שלם ועליו לתקן. תיקון המצב הוא ע"י טיהור עצמו וכן סביבותיו - בגדיו וביתו. כך - במצב של טהרה האדם הוא שלם.
אין חידוש בכך שברמת המַקרו אפשר לראות שתי פרשות אלו כיחידה אחת.
ברמת המיקרו ליחידות המשנה יש מסר נוסף: לא רק שמדובר על מצבים שונים של טומאה אלא שהם מתחלקים בצורה דיכוטומית לשני סוגים. את הסוג הראשון ניתן לכנות "טומאה טבעית" והיא חלק מתהליכים טבעיים העוברים על האדם, סוג זה כולל את כל הטומאות הנזכרות בפרשות אלו. הסוג השני הוא "טומאה מלאכותית" והוא כולל את הצרעת - היא ואין בלתה.
ברור לכל , שאישה יולדת ובנה שנולד לה כתוצאה מיחסי האישות של הוריו הם חלק מהתהליך הטבעי. גם הזיבה היא מצב טבעי של חולי. לא כן הצרעת. זהו מסר שהקב"ה מוסר לנו באופן סמוי. (לכן כל כך הרבה פרושים ומדרשים מנסים לפענח את חידה הצרעת).
במצב של "טומאה טבעית" האיש או האישה מבינים בעצמם שהם טמאים והם נדרשים לתקן את מצב חוסר השלמות ולהיטהר בעצמם ע"פ התהליך שהתורה קבעה - החל בטומאה הקלה ביותר, שכבת זרע, הדורשת הטהרות של יום אחד, וכלה ביולדת הנדרשת להטהר 80 יום.
בנגע הצרעת, הוא "הטומאה המלאכותית" אין האדם מחליט אם אכן הוא נגוע והוא גם אינו מחליט על דעת עצמו שהוא נרפא. התורה קבעה מפורשות: החלטות אלו מסורות לכהן. (ולכן פרשיות אלו לא נאמרו למשה לבדו כמו פרשיות אחרות אלא נמסרו למשה ואהרון הכהן יחדיו). לא זו בלבד, אלא שהמצורע מוצא אל מחוץ למחנה, מכיוון שטומאתו פוגעת בשלמות המחנה, ורק לאחר טהרתו כאשר יהיה שוב אדם שלם יוכל לחזור למחנה.
שאלה נוספת שעולה היא – כיצד יכולים להיות בית ואבנים ... חולים מצורעים ?!
התורה עושה אבחנה נוספת , בתוך הטומאה המלאכותית – בין שני סוגי צרעת:
"צרעת ממארת" שיכולה להתקיים בבגדים או בבית. זוהי צרעת סופנית שאי אפשר לטהר
אותה, ואחת דינו של הבגד או הבית להיות מושמד באופן טוטאלי. ואף את השרידים, שאולי נשארו, יש להוציא אל מחוץ למחנה, כי אפילו במצבם החדש הם מפריעים לשלמות טהרת המחנה.
"צרעת אנושית" - "אדם כי יהיה בעור בשרו" פותחת התורה את כל התייחסותה לנגע הצרעת, ואם נקבל את עמדתו של רשב"י ( בבא מציעא קיד ע"ב ) לאמור : "קבריהן של נכרים אין מטמאים,* שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין נוכרים קרויין אדם" כלומר שהצרעת כנגע תחול רק על היהודי, על בגדיו ועל ביתו , ורק על ביתו שלו** ולא על בתי שכניו.
המסר נגלה לאט, והמסקנה המתבקשת, אחרי כ"כ הרבה מאפיינים למלאכותיות של תופעת הצרעת (כולל השימוש במונח "נגע") שכאן מדובר למעשה בעונש שהיהודי נענש על כך שפגע בשלמות המידות של עצמו. (משנה תורה לרמב"ם הלכות טומאת צרעת ט"ז, י) הצרעת היא השתקפות המידות המקולקלות של האדם .
* "כל הבתים מטמאים בנגעים חוץ משל עובדי כוכבים, דכתיב בבית ארץ אחוזתכם, בית ארץ אחוזתכם מטמא בנגעים ואין בתי נוכרים מטמאין בנגעים" (גיטין פ"ב ע"א)
** "אשר לו הבית". תניא: הנגעים באים על צרת עין, דכתיב ובא אשר לו הבית ותנא דבי ר' ישמעאל מי שמייחד ביתו לו (ולא לאחרים)." (תורת כהנים)
