בתנ"ך בכלל ובתורה בפרט אנו מוצאים כי מתקיים דיאלוג סמוי בין פרשיות שונות, באמצעות קשרים לשוניים, נושאיים, מבניים ורעיוניים - דיאלוג, אשר רומז לנו על משמעויות הנוספות על הנגלה.
בדברים הבאים נגלה קשרים כאלו בין פרשת קרח לפרשת נח (בעקבות מאמרו המפורט של עזריה בייטנר – בין קרח לנח. בית מקרא. תשנ"ט), וננסה לעמוד מה מגלה לנו דיאלוג מרתק זה.
דיאלוג תוכני:
o מרד נגד סדרי עולם שקבע הקב"ה: השחתת דור המבול ומרידה באלוקים ובמשה.
o גזירת השמדה: אלוקים מבקש למחות את היקום כולו בנח, ואת קרח ועדתו וכן את כל מי שלא יעלה מעל אוהליהם.
o אלוקים מודיע על כוונתו לנח ולמשה.
o בחירת נח הצדיק להמשיך את הקיום העולמי. ההצעה למשה ואהרון להיבדל מן העדה ולבנות מהם מחדש את עם ישראל.
o מחיית כל החי מעל פני האדמה; האדמה בולעת את קרח ועדתו.
o נח בונה מזבח המשמש להודיה ולביטוי כפרה על החטא; המזבח הוא לב העימות עם 250 מקריבי הקטורת, ומחתותיהם משמשות כציפוי למזבח לאות ולעדות לאפשרות הכפרה.
o שבועת אלוקים "ולא יהיה עוד מבול"; הבטחת ה' "ולא יהיה עוד קצף על ישראל".
o אות הקשת; אות המטה.
דיאלוג לשוני:
אנו מוצאים כי קיימות הקבלות לשוניות רבות ואציין רק מעט מן הייחודיות ביותר בהן:
o "אנשי שם" ביטוי המופיע רק פעמיים בתנ"ך בבראשית ו' ובפרשת קרח
o ראשית החטא: "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו"; "ויקח קרח". (הפעל מופיע גם כמלה מנחה בשתי הפרשות)
o "שכך" – פעל בלתי שגרתי. "וישוכו המים" ; "והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל...." על קשר זה עומד רש"י בפירושו.
o "גוע" – "כל אשר בארץ יגוע... ויגוע כל בשר" ; "הן גוענו כולנו... האם תמנו לגוע"...
מוטיבים משותפים:
o הענף המת החוזר ומלבלב: עלה הזית בפיה של היונה מסמל את סיום קללת המבול והמטה הפורח של אהרון מסמל את צידקת דרכם של משה ואהרון וסיומם של התלונות והמרד.
o לאחר המבול נבחר שם בן נח להיות הבן הממשיך, ולאחר פרשת קרח מצויינת בהדגשה בחירת הכהנים והלוויים להיות שומרי משמרת הקודש.
מה מלמדת אותנו זיקה זו? ומה ניתן ללמוד מן הדיאלוג בין שתי הפרשות?
מזיקה זו למדו חז"ל על חומרת החטא של קרח ועדתו - בבראשית רבה (כד, ד) נאמר: "קשה היא המחלוקת כדור המבול. נאמר כאן אנשי השם ונאמר שם אנשי שם". מכאן שלדעת חז"ל עיקר חטאו של דור המבול היתה המחלוקת (והדברים ידועים גם מהשוואת חטאם לדור הפלגה).
ניתן ללמוד ביקורת על דרך צדיקותו של נח, המקבלת ואינה מוחה ואינה פועלת לשינוי הגזרה, מתוך השוואה לתגובות משה ומעשיו שכל תכליתם להביא לפיוס, לכפרה ולהפחתת העונש: הויכוח עם קרח ועדתו, ההליכה אל דתן ואבירם, טענתו כלפי ה': "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", הפעלתו את אהרון עם מחתת הקטורת ועוד. שני האישים קבלו ידיעה מאת ה' על חומרת החטא ועל חומרת העונש ונח לא פעל כלל להצלת האנושות.
אף האותות הניתנים בסופם של הסיפורים מטרתם דומה – אין כוונתם להזכיר לה' את הבטחתו אלא להזכיר לאדם את אחריותו. ראית הקשת - באה לעורר את האדם להבין שבחטאיו הוא יכול להחריב עולם, וכך גם ראית המטה – האפשרות להחריב עם. ראית האותות גורמת לתהליך של זכירת החטא, העונש האפשרי, הבלגת ה' ובכך להנחות את האדם לקראת תיקון.
