בסוף פרשת בלק קראנו אודות נהייתם של בני ישראל אחרי בנות מואב. הקב"ה מצווה את משה להוקיע את ראשי העם ומשה מצווה את שופטי ישראל להרוג איש את אחיו הנצמדים לבעל פעור. לאחר מכן מתואר איש ישראל המקריב אל אחיו את המדיינית לעיני משה ולעיני כל ישראל אשר באותו זמן בוכים בפתח אהל מועד.
פינחס בן אלעזר רואה את הדברים וקם מתוך העדה, בא אחר איש ישראל (והמדיינית) אל הקוּבה, דוקר את שניהם והמגפה נעצרת, לאחר ש-24,000 מבני ישראל מתו. עד כאן סוף פרשת בלק.
פרשת פינחס פותחת בדברי הקב"ה למשה, על קנאת פינחס לה' שהשיבה את חמתו מעל בני ישראל. בזכות פינחס לא כילה הקב"ה את ישראל, בהמשך נאמר (בפסוקים י"ב-י"ג) : "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם; וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". לאחר דברים אלו מזכירה התורה את שמות האנשים אותם הרג פינחס: זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני וכזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין.
שלוש שאלות עומדות בפני הלומד:
מהי אותה 'ברית שלום' ומדוע זכה לה פינחס?
מהי 'ברית כהנת עולם' הקשורה לברית השלום?
מדוע מבארת התורה את שמות ההרוגים בידי פינחס, לאחר שסתמה את שמותם בפרשת בלק?
מפי חותני, פרופ' אביעזר רביצקי, יאריך ה' ימיו ויתן לו רפואה שלמה בקרוב, שמעתי לפני שנים, דרשה אודות ברית השלום שניתנה לפינחס. תוהה פרופ' רביצקי, מדוע דווקא פינחס הקנאי זוכה לברית שלום? ועונה מניה וביה, כי דווקא הקנאי, גם כאשר הוא מקנא את קנאת הקב"ה, זקוק לברית שלום! ה' בירך את פינחס למרות המעשה ולא בזכות המעשה. על אף שקינא את קנאתו באופן כה רצחני, הוא יזכה לברית השלום. הברית תציל את נפשו של פינחס ממידת הרצחנות, תיתן בו את ברית השלום אשר תסייע לו להבחין בין צדיק לרשע, בין בן מוות לבין בני חיים, ותשמור אותו מגסות המלחמה ומבוטות אנשי המלחמה. ברית השלום היא סוג של חיסון לו זקוק כל העוסק בעסקי דמים. דווקא פינחס אשר הרג גבר ואשה אשר אינם בהכרח לוחמים מדופלמים, דווקא הוא זקוק לברכת השלום. דברים ברוח זו אומר הנצי"ב בפירושו העמק דבר על המילים 'את בריתי שלום": "ובשביל כי טבע המעשה שעשה פינחס להרוג נפש בידו, היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אח"כ, אבל באשר היה לשם שמים משום הכי באה הברכה שיהא תמיד בנחת ובמדת השלום ולא יהא זה הענין לפוקת לב..."
עד כאן נזקקנו לשאלת ברית השלום. מהו הקשר בינה לבין כהנת העולם?
פינחס הוא בנו של אלעזר הכהן, נכדו של אהרון, הכהן הגדול הראשון. תפקידו מחייב אותו לעסוק בקודש במקדש, להיכנס לקודש הקודשים ולהיות אדם קדוש. הכהן הגדול עוסק אמנם בדמים, אבל בדמי קורבנות, המקדשים ומטהרים. אדם זה, אשר חרג מעבודתו הרגילה ושפך דמי שני אנשים, זקוק לברכת שלום. ברית כהנת העולם של פינחס התחדדה והתחזקה (ויש אומרים שאפילו נוצרה) בזכות המעשה שעשה. יחד עימה הוא זקוק לברית השלום, ותהיינה שתי הבריתות לגוף אחד היוצר קדושה וחיבור עם הקב"ה, כשליחם של ישראל.
לאחר שענינו בקצרה לשתי השאלות, נעבור לשאלה השלישית:
מדוע קיצרה התורה במקום אחד והאריכה במקום אחר?
מהו הטעם של פירוט שמות האנשים שהרג פינחס?
דומני כי ניתן להציע הצעה פשוטה אך משמעותית, אשר מבארת נקודה זו. הקב"ה מעוניין, לאחר ששככו רעמי התותחים והמגפה נעצרה, לזכור גם את שמותיהם של שני האנשים שהרג פינחס. פינחס פעל כדין וקידש שם שמים. אבל הוא הרג שני אנשים. הם אינם רק 'סלבריטים', אנשים חשובים בעמם. הם שני בני אדם, עם אבות (צור וסלוא), עם אמהות ששמן אינו מוזכר, עם משפחות וחברים. הם חוטאים שדינם היה מוות, ומותם הציל את עם ישראל מהמגפה. אך הם בני אדם, וככאלו הם זכאים לאזכור שמם לא רק לשם הוקעה והדגשה כי מדובר באנשים חשובים שחטאו. הם ראויים לציון מצד עצם היותם בני אדם.
