בפתיחת פרשת מסעי, המסכמת את פרק הנדודים במדבר, אנו עומדים באווירה של ערב הכניסה לארץ.
עולה כאן השאלה – מדוע מפרטת התורה שוב את המסע הארוך על תחנותיו השונות, לאחר שכבר קראנו על קורות עם
ישראל מיציאת מצרים עד הלום?
שני הסברים מביא לנו רש"י:
את הפירוש הראשון, מביא רש"י בשם רבי משה הדרשן: "להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות " (במדבר ל"ג,א ).
דהיינו, לפי פירוש זה ניתן לראות שהמסע במדבר במשך ארבעים שנה לא היה כל כך נורא .
הפירוש השני,מובא בשם התנחומא: "משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו: כאן ישבנו, כאן הוּקַרנו, כאן חששת את ראשך וכו' "(שם).
פירוש זה מעמיד את המסע במדבר בהקשר ההיסטורי, העם עוד רגע נכנס לארץ, וזה הזמן להיזכר בתהליך שהביא אותו למקומו הנוכחי.
ניתן לראות כי הפירוש הראשון מדגיש דווקא את המסע, אך ממעיט מעוצמתו, הפירוש השני, מאידך, מדגיש את היציאה מ"חולי" מצרים, אבל מנקודת מבט של עם שכבר הגיע אל היעד הסופי.
המעבר ממצב של מסע למצב של התנחלות – ממצב של תנועה למצב של קביעות סטטית – הוא מעבר חד . החשיבה המודרנית נותנת מקום של כבוד למסע, לתהליך, והוא מקבל חשיבות משל עצמו.
בעל ה'שפת אמת' (הרב יהודה אריה לב אלתר, פולין1847-1905 ), עומד על חשיבות המסע על ידי הבחנה לשונית : "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי ד' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם " (במדבר ל"ג:ב) התורה הופכת את הסדר ממוצא למסע, ממסע למוצא . וכך מסביר ה'שפת אמת': "שבתחילה "הכתוב תולה המסעות ביציאת מצרים " – זו נקודת ה'מוצא' למסע (וגם בבחינת יציאה), "ואחר כל המסעות נגמר יציאת מצרים" - שזה 'ממסע למוצא'. "
במילים פשוטות, נוכל לומר כי השלב הראשון הוא ההתנתקות מארץ מצרים – מהשיעבוד ומהגלות. לאחר שהתנתקו ממצרים מקבל המסע חשיבות משל עצמו, ללא קשר לנקודת המוצא של היציאה מעבדות לחירות.
מסע רוחני
ה'שפת אמת' ממשיל את מסע בני ישראל במדבר לתהליך רוחני של תיקון אישי. המטרה הסופית היא להיות "בר לבב" – אדם שלם, כיוון שלא ניתן לקפוץ ישר לרמה אוטופית של ביטול הגשמיות ודבקות בקודש, על האדם לעבור תהליך של עידון (סובלימציה): "צריך להיות הרצון של האדם בפרישותו מגשמיות כדי להתדבק בהשי'ת ... אבל לא מצד שנבזה בעיניו הגשמיות... לכן נתן השי'ת חן לגשמיות כדי שיהיה מעשה אדם רק לשם שמיים" .
פירוש הדבר – שהמטרה הראשונה של האדם היא לחפש את החן והטוב, בעולם הגשמי המוכר לו ולהשתמש בו לשם שמיים – כי אין זה מעשי להתנתק מן הגשמיות. המטרה היא לא רק שלילת דברים אלא הגעה למצב חיובי, תוך כדי תהליך, כלשונו: "נגמר ההוצאה" – תהליך ההתנתקות נגמר, והאדם אינו מתיחס כבר לנקודה ממנה בא, אלא למקום אליו הוא הולך – התכלית הסופית של דביקות עם ה'.
השינוי שעובר על בני ישראל במדבר, ובמבט הדרשני של בעל ה'שפת אמת' – המסע שעובר כל אדם המבקש תיקון, לא יכול להיות רק שלילת המצב הקודם, אלא צריך לכלול גם כמיהה לתכלית גבוהה יותר. תהליך השינוי, כל תהליך של שינוי, עובר בשלבים - אבל השלבים אינם מסמנים רק חלוקה טכנית, יש פעמים והיעד הנראה לנו ביציאה לדרך איננו תמיד אותו יעד שנראה בסופה.
_____________________________________________________________
