מסעי בני ישראל במדבר מתוארים בכמה מקומות במקרא שמלמדים האחד על רעהו. בתחילת פרשת דברים אנו שומעים מפי משה על חטא המרגלים, כשבסוף הסיפור מופיעים הפסוקים הבאים: (דברים א', מ"ו) "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם. (דברים ב', א'–ח') וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר: רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה. וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר...אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם... וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר [פסקה באמצע הפסוק] וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב..."
אנו שומעים על ישיבה ממושכת – 'ימים רבים' במקום בו היה חטא המרגלים – קדש, ואחר כך העם משוטט במדבר בהר שעיר ימים רבים דרומית למפרץ אילת, ואז הוא מקבל צו אלוקי לפנות צפונה ולעבור את אילת ועציון גבר. זאת אומרת, שהוא הסתובב מדרום להן. שם הוא פוגש את שעיר וקונה מהם אוכל ומים (כפי שגם אומר משה מאוחר יותר למלך סיחון - (דברים ב', כ"ו–כ"ט) וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן... אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ... אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי...כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר..."), בהמשך אנו קוראים שמעציון גבר איזור שעיר הם עולים למדבר מואב. זאת אומרת, שמים סוף הם עולים ישירות לעבר הירדן המזרחי.
בספר במדבר אנו פוגשים בתיאור שונה לגמרי. לאחר פרשת פרה אדומה מציינת התורה: (במדבר כ', א') "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ" זהו תיאור של שנת הארבעים לצאתם ממצרים כפי שעולה מהמאורעות המתוארים בהמשך. כאן מתואר שהם מגיעים לאותה קדש ממנה יצאו לאחר חטא המרגלים הנמצאת במדבר צין בלב הנגב (פחות או יותר במקום בו נמצא מדבר צין כיום, כפי שעולה מתיאור הגבול הדרומי של ארץ ישראל (במדבר ל"ד). גם אם נפרש שהיו שני 'קדש' בגלל קשיים פרשניים שונים, חייבים להסכים שהם באותו איזור, שהרי האחד מתואר במדבר פארן והאחר במדבר צין – שניהם פחות או יותר באותו קו רוחב בדרומה של ארץ ישראל). כך גם עולה מציון המסעות של ישראל בפרשת מסעי: (במדבר ל"ג, ל"ו–ל"ז) "וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ". זאת אומרת, שמעציון גבר עולים ישראל בחזרה לארץ הנגב – לקדש, מקום ממנו יצאו לפני הרבה שנים, ולא למדבר מואב אשר בעבר הירדן מזרחה כמתואר בדברים,ב?
זאת ועוד, בדברים שמענו על בני שעיר שמכרו אוכל ומים לבני ישראל, ואילו אצלנו בפרשת חוקת מלך אדום מסרב למכור מים ואוכל לבני ישראל ואף לא מניח להם לעבור בארצו?
נראה שחייבים לומר שהפסקה באמצע פסוק ח' בספר דברים ב' מציינת בפנינו שזהו מקרא חסר וצריך להשלימו מהמתואר בספר במדבר בפרשת מסעי ובפרשת חוקת.
כך כנראה היה סדר המסעות והמאורעות: לאחר חטא המרגלים שהיה בקדש, ישראל יורדים דרומה ומשוטטים שנים רבות דרומה לאילת. בשנת הארבעים הקב''ה מצווה להם לחזור למקום ממנו יצאו, כנראה כדי ללמדנו שכל השוטטות הזאת הייתה לחינם וללא מטרה - כתוצאה מהחטא. שם, באזור עציון גבר הם עוברים דרך שעיר וקונים מהם אוכל ומים. משם ישראל חוזרים לקדש. כאן הם פונים למלך אדום בבקשה לעלות דרך ארצו צפונה (בדרך מלך שמגיעה אולי לחברון), כפי שרצו לעשות בשנה השניה לצאתם ממצרים. גם מלחמת הכנעני מלך ערד המתוארת בפרשת חקת ובפרשת מסעי, רומזת לנו שהם מעוניינים לעלות ישר צפונה. כנראה שמלך אדום יושב בנגב ובעבר הירדן מדרום לים המלח, ולכן הם צריכים לעבור דרך ארצו כדי לעלות צפונה. מלך אדום מסרב, ואז אין להם ברירה, אלא לסבוב את ארץ אדום, והם פונים (בוודאי על פי עמוד הענן) בדרך ההולכת לים סוף: "(במדבר כ"א,ד') וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶך". אין הכוונה שהם ירדו עד לים סוף, אלא הם ירדו מעט דרומה בדרך ההולכת לים סוף (כפי שבירושלים קיימת 'דרך חברון' ההולכת לחברון ו'רחוב יפו' ההולך ליפו וכדומה) כדי לסבוב את ארץ אדום, ושם פנו מזרחה לפונון ומפונון למדבר מואב. שם הם חוצים את נחל זרד ואת נחל ארנון במזרחם, במקום בו ניתן לחצותם ללא קושי, אל מול מדבר מואב: (במדבר ל"ג, מ"ג-מ"ד) "וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת. וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב" וכן בפרשת חקת: (במדבר כ"א,י"א-י"ב) וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד".
סיפור זה מתאים גם לתיאור שמתאר יפתח הגלעדי למלך עמון את תולדות ישראל בשנת הארבעים לצאתם ממצרים: (שופטים י"א, ט"ז-י"ח) "כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ. וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן...".
נמצאנו למדים שעם ישראל מגיע בתחילת השנה השניה לצאתו ממצרים לפאתיה הדרומיים של ארץ ישראל, והוא אמור לעלות ישר צפונה להר חברון לתוככי ארץ כנען. בעקבות חטא המרגלים נגזר עליו לשוטט ארבעים שנה במדבר. עם תום שנים אלו הוא חוזר לאותו האזור במגמה לתקן את חטאו ולעלות כעת לארץ ישראל. כאן כנראה שהקב''ה מנסה אותו ומונע ממנו להיכנס לארץ באותה דרך, אולי כדי לבחון האם הוא שומע לדבר ה' גם אם הוא נראה הפוך לרצון האלוקי מהשנה השניה. הוא ילחם וינצח את הכנעני שהכרית את המעפילים בסוף סיפור חטא המרגלים, אך אחר כך הוא ידרים ויעלה מזרחה למדבר מואב ורק משם הוא יורשה להיכנס לארץ דרך יריחו. זהו אולי פשר הפרשיות אותן אנו קוראים בשבועות האחרונים.
