בשבוע שעבר, בפרשת לך לך עמדנו נפעמים מול הציווי "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה": מיהו אדם זה בו בחר ה' ללכת אל ארץ חדשה ובתמורה מתברך בברכות רבות עד כדי "ונברכו בך כל משפחות האדמה"?
מתחילת ספר בראשית ועד כה לא שמענו על אברהם. התורה גם לא מסבירה לנו מדוע הוא נבחר. וזאת בניגוד לדוגמאות אחרות המוכרת לנו כמו נח ומשה רבנו. על נח נאמר : "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" וגם לנח עצמו נאמר "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה". למשה רבינו מוקדש פרק שלם על לסיפור חייו בטרם ההתגלות בסנה.
נראה כי חז"ל היו ערים לקושי זה והשלימו את הפער בעזרת מדרשים. אך אם ננסה למצוא דרך הכתובים את המקום בו מנומקת בחירתו של אברהם נמצא שבפרשתינו מופיעים הדברים בצורה מפורשת "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: ואַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית י"ח, 17-19) הקב"ה איננו מוכן להסתיר את מעשיו מאברהם שהרי לאברהם נודע, נגלה, התקרב וכלשון רש"י "שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו" רק בכדי, שהוא יצווה את בניו ללכת בדרך ה' שהיא לעשות צדקה ומשפט. לא בעקבות הכרת המונותאיזם נבחר אברהם, וגם לא כיוון שלמד לראות את הקב"ה בין עובדי האלילים, אלא בגלל קרבתו אל עשיית הצדקה והמשפט. דווקא בפרשתנו מתברר הדבר, כיוון שכאן עומדת צדיקותו של אברהם מול הדבר ההפוך בדיוק אנשי סדום המוגדרים כ"רעים וחטאים לה' מאד". בעיר כזאת אין ה' נראה וגורלה של סדום מזכיר מאוד את גורל עיר הנדחת. כאשר יש עיר בישראל שכל תושביה עובדי עבודה זרה ואין ה' נראה בה הרי שאז דינם של כל אנשי העיר למות והעיר עצמה וכל שללה נשרפים. אין לקחת דבר מעיר זו וגם היא עצמה תהיה תל – עולם ולא תיבנה שוב – זו עיר הנדחת . כך גם סדום נהפכת, אנשיה נהרגים ורכוש לא ישאר בה, יותר לא ניתן יהיה לחזור ולבנות אותה שכן היא הפכה מעיר פוריה למדבר מלח.
דווקא כאן מול גורלה של סדום מתבלטות מידותיו האלוקיות של אברהם, אנו פוגשים נדבך נוסף בדרכו של אברהם. אברהם אינו רק מציית לדבר ה' אלא פועל בעולם דרך מידותיו של ה' שהן - צדקה ומשפט. הוא מוכן להכנס לדיון עם הקב"ה על גורלה של העיר אך משלא נמצאים בה עשרה צדיקים, המשפט מחייב למצות את הדין עם העיר שוב לא ניתן להצילה.
מאברהם אנו יכולים ללמוד על עולמינו אנו. בעולם המערבי בו אנו חיים היום האמונה באל אחד היא נחלת רבים ובשורה זו היא נחלת רוב יושבי העולם. אך הסיבה הנוספת לבחירתו של אברהם "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט." לצערנו עדין איננה מונפת גבוה מספיק על ידי עם ישראל . מי יתן ונצילח לממש את דרכו של אברהם אבינו ונזכה לקיום דברי הפסוק "וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
