מול הגישה הפרשנית הרואה את חיי אבות האומה בעיקרם, כגרים בארץ כנען ונוודים בארץ המובטחת, מוביל ר' יהודה קיל ב"דעת מקרא" על בראשית "גישה ציונית" הרואה את האבות , כתושבי קבע בארץ ואף כנשיאים ושליטים בחלקים נרחבים של ארץ כנען . 'אברהם, יצחק , יעקב ובניו עם אנשיהם , שולטים ומושלים בארץ כנען משני עברי הירדן : ארץ חברון, ארץ שכם= 'ארץ העברים'[מ',טו'],ארץ עדלם, מרחבי הנגב, וארץ הגלעד היושבת למזרחו של הירדן .'
ראוי לכן לברר את זיקתם המעשית של יעקב ובניו לנחלותיהם בארץ כנען עם ירידתם למצרים .
וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ, האם יעקב ובניו לוקחים עמם למצרים את הכל ?
בעוד כמו שמצאנו , שיעקב בצאתו מפדן ארם - וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁו [פרק לא יח']ֹ, וכמו שנוהג בהליכתו מחברון ע"פ הזמנת יוסף בנו השולט במצרים וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: האם ביציאתו מבאר שבע למצרים לוקח יעקב הכל ?
האם הוא מנתק כל קשר עם ארץ כנען ?
(ה) וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ:
(ו) וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ:
(ז) בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה: ס
אמנם 'וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּו'ֹ באים מצרימה . אך מה עם אנשיו וצאנו הרב ?
מדייק ר' יהודה קיל : "והחסיר הכתוב כאן את המלית 'כָל', כמו שמצאנו ביעקב בצאתו מפדן ארם : וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁו [פרק לא יח']ֹ, ללמדך שחלק מעדרי יעקב ומעדרי בניו כולל רועיהם, וכן חלק מן הרכוש שלהם, השאירו בארץ כנען . ואלו המשיכו לרעות בארצות שישבו בשני עברי הירדן שמשלו בהן יעקב ובניו.
ובבואם מצרימה , מה היא מדיניות הזיכרון ומה הזיקה לארץ כנען ? האם יציג עתה יוסף המשנה את משפחתו לעיני פרעה במעמדם כשליטים בכנען ? ר' יהודה קיל מצרף רמז לרמז ויוסף זוכה בעיניו למעמד נוסף, גם כשייך לשליטים בכנען :
מז', א': וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:
וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה – הודיע לפרעה [באופן רשמי]. וַיֹּאמֶר-להלן תוכן ההודעה, ובא 'וַיֹּאמֶר' במקום נקודותים בפיסוק שלנו:
בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן :- זו הארץ שנתנה לזוכים ב'ברכת אברהם'(כח',ד') שעקרה מתן 'כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם' (בר' יז , ח ) ואליה הם עתידים לשוב, כדברי יוסף האחרונים בחיתום הספר , ולפיכך ישובם בארץ גושן הוא בהכרח ארעי, כדבריהם : לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ , וכנגדם מצרים היא 'אֶרֶץ לֹא לָהֶם'(בר',טו',יג') ועוד. בהטמעת ארץ כנען יש משום רמז למעמדם בהווה כשליטים ומושלים בארץ כנען משני עברי הירדן : ארץ חברון, ארץ שכם= 'ארץ העברים'[מ',טו'],ארץ עדלם, מרחבי הנגב, וארץ הגלעד היושבת למזרחו של הירדן (לג',יז') .ובא מעמדם הגאו-פוליטי בכנען לרמוז לפרעה כי מן הראוי שיקים אתם קשרי ידידות.
ועתה מחזיר ר' יהודה קיל את יוסף לתפקידו כמשנה מושל מצרים : ועוד טעם: וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן-כאמור, ישובם בארץ גשן דלת האכלוסין, המשפעת בביצות [ארץ מרעה], היושבת בספר המזרחי של ארץ מצרים הנושק בגבול כנען, עשוי לשמש חבל בטחון למצרים כלה מפני שוסי המדבר. ושנה מן הלשון שבקש לדבר בתחילה, ובמקום לומר 'בָּאוּ אֵלָי (מו,לא) אמר 'וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן' כמו יושבים במחנה ארעי .
מה כוונתו כשהכין יוסף את אחיו ומסר להם את תכניתו ליצגם באזני פרעה ?, כאמרו בבראשית פרק מו:
לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:
(לב) וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ:
האם 'מתעלם' ר' יהודה קיל מדברי יוסף 'אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן' שכביכול סותרים את פרשנותו לעיל על השארת צאן ורועיו השייכים למשפ' ישראל בכנען ?
לא אין הוא מתעלם ! וכבר התיחס ל וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ באמרו : נדמה שפשוטו הוא 'רובא ככלא דמי' ואולי הוא מתחזק מפרוש החזקוני : (מו', לב'): וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ :'צריכים הם לשמור צאנם, ואין להם פנאי להיות אנשי חיל'. כלומר מוטב למנוע תקרית דיפלומטית עם השליטים מכנען הבאים מצרימה.ולייחד לאחים את עבודת הצאן בגושן .
הנה מתברר כי יוסף , המנותק מארץ כנען כבר עשרים ושתים שנה, ממשיך את אביו יעקב גם בזיקתו העמוקה לארץ העברים משם נלקח . אולי דוקא הוא במעמדו השולט במצרים , ניכן בעוז להמשיך ולפתח זאת גם בקרב בניו ובני בניו .
ר' יהודה קיל במבוא לפירושו על ספר בראשית מסיים את פרק נחלות אבות :
'וכבר פירש 'תלמיד רס"ג', שהבאנו לעיל, מה עלה בגורלן של אותן הנחלות בכנען ברגע שהתחיל השעבוד.הקשר שבין בני ישראל לבין נחלותיהם בכנען ודאי נותק, ועבדיהם, שעיבדו את נחלותיהם מטעמם, נהרגו או נטמעו בין יושבי הארץ . ברם, לא נשתכח זכר הבעלות של בני ישראל על נחלות אלה גם בימי השעבוד הארוכים. ומטעם זה, לפענ"ד, אין ספר יהושוע מדבר בכיבוש שכם ולא בכיבוש באר שבע, שחלשו כאמור על ארצות נרחבות בכנען. ומסתבר שיושבי ארצות אלה הקדימו והשלימו עם ישראל, דוגמת בני גבעון, הנמנים עם החיוי יושבי ארץ שכם. ואין כיבוש אחר כיבוש, אלא שחרור. ומעשה אבות זכר וסימן לבנים, ואחרית כ'ראשית'.
