אנו נמצאים בעיצומן של פרשיות הקמת המשכן. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" . הרש"ר הירש בביאורו לפסוק מציין כי דבר זה ענינו "קירבת ה' בתוכנו עם קיום הברית שבינו לבין ישראל" , כשענין זה נעשה "רק בקידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקדשתם למען קיום מצוות ה' " . לדבריו, המשכן מבטא את הכפפת עולם החומר לחיי הרוח, ומכאן החשיבות והצורך להסביר כל פרט מפרטי החומר והעשיה של המשכן כביטוי לעולם הרוח.
הכהן הגדול, המורם מעם, נדרש ללבוש מעיל ועליו רימונים. "וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת. . לג וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב. לד פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, . . . עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב". (שמות כ"ח: לא - לד)
מוצאו של הרימון, מרכז ודרום מערב אסיה עד קווקז, אך כבר בתקופות קדומות תורבת והובא לאזורנו. המרגלים אשר שלח משה לתור את הארץ ולקחת מפירותיה, אספו: "מן הרמונים, ומן התאנים" (במדבר יג,כג). הרימון הוכר כאחד משבעת המינים בהם התברכה ארץ ישראל. פירותיו ההדורים ופרחיו היפים שימשו מקור השראה לאמנות עתירת יופי, אסתטיקה והדרת קודש. כך בפרשתנו אנו מוצאים את שולי מעילו של אהרון הכהן שקושטו ברימוני תכלת וארגמן ופעמוני זהב. בימי הבית הראשון אנו שומעים על מאות רימוני נחושת שעיטרו את כותרות העמודים במקדש שלמה. מימצא ארכיאולוגי מענין שנתגלה בירושלים בעיר דוד הוא רימון עשוי שנהב שעליו כתובת עברית "קדש כוהנים לבית ה'" השייך כנראה למכלול חפצים שהיו בשימוש במקדש בירושלים. רימון זה נחשד בזיוף ועלה לכותרות בגין הויכוח שהתרחש סביבו. לדעת אלה שהרימון מקורי , משערים כי הוא שובץ בקצה שרביט של כהן גדול במקדש. בשיר השירים מוזכר הרימון לא פחות משש פעמים, ומשמש כביטוי לתיאורי אהבה . ספרות חז"ל עוסקת גם היא רבות ברימון, ומייחסת שלל דימויים ומטבעות לשון, לפרי הרימון מרובה הגרגרים. על פי המסורת לרימון 613 גרגרים כנגד תרי"ג מצוות שבתורה. גם בימי הביניים אנו מוצאים ביטויים לחשיבותו של הרימון כגידול חקלאי בארץ ישראל וסביבתה, וידוע על מסחר ענף שהתקיים בגרגרי רימון שיובשו בשיטה מיוחדת. השלטונות הממלוכים והעות'מניים נהגו לגבות מס במכסת גרגרים, על יבול הרימונים.
על רבי מאיר שלמד מדברי אלישע בן אבויה רבו אומרת הגמרא : "תוכו אכל , קליפתו זרק" (חגיגה ט"ו, ע"ב). הרימון מאפשר לנו לעשות הבחנה בין הפנים והחוץ, בין הקודש וגרגריו הרבים , לבין מה שנמצא מחוץ. הרימון מסמל באמירה זו את יכולת האדם להכפיף את העולם לבחירתו , לדעת לברור את עולם הרוח הפנימי ולהעדיפו על פני עולם החומר החיצוני. גם כאשר התוך מוסתר ומכוסה בקליפה עבה וקשה , ניתן להכנס פנימה ולבחור בעלם התוכן הפנימי. זה אולי ההסבר לכך שדווקא בבקעת רימון התכנסו החכמים עם תום מרד בר כוכבא כדי לחדש את פעילות ההנהגה היהודית.
ירושלמי חגיגה ג' ג' : מעשה שנכנסו שבעה זקינים לעבר את השנה בבקעת רימון. . . . ומי היו רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון רבי נחמיה ורבי ליעזר בן יעקב ורבי יוחנן הסנדלר . . . וכל מאן דלא ה"ל גולה הוה חבריה קטע פלגא דגולתיה ויהב ליה (תרגום: וכל מי שלא היה לו בגד חצה חברו את בגדו ונתן לו ). . . והוה חמי חד כיף דשייש והוה כל חד וחד נסיב חד מסמר וקבע ליה בגויה והוא נחת ושקע כהדין לייש עד כדון מיתקרי כיפא מסמרא. (תרגום: וראה סלע אחד משיש – חומר קשה במיוחד, ולקח כל אחד ואחד מסמר ונעץ בסלע. וכל מסמר היה שוקע ונכנס בקלות לתוך הסלע עד שקראו לו סלע המסמרים). בתקופה קשה בה אין אפילו בגד ראוי לכל אחד עד שהם נאלצים להתחלק בבגדם, הרוח מתגברת על החומר , והמסמר של עולם ההלכה - עיבור השנים, באמצעות הנהגה יהודית של רוח, חודר לתוך הסלע הקשה במיוחד.
אי התגברות זו לעשיית רצון ה' במלואה היא חטאו הגדול של שאול במלחמת עמלק. אי השמדתו של אגג תביא להיווצרותו של המן. אי קיום דבר ה' וקידוש חיי החומר לרצון ה' כמאמר הרש"ר הירש, היא זו שבגללה אנו קוראים ומקיימים השבת את מצוות שבת זכור.
מצד שני, דווקא התגברות זו של עולם החומר על עולם הרוח , הביאה את עם ישראל מחדש לארצו , תוך התגברות על כל הקשיים החומריים בזכות חזון שיבת ישראל לארצו. כך זכינו לציין בי"א באדר את יום תל חי, ובעקבותיו את סיפור ההתישבות של ביריה, סיפור של נחישות ודבקות , של צוותא בחזון משותף ועשיה משותפת. רק נחישות ודבקות במטרה ובחזון, התגברות על כל הקשיים החומריים תוך העדפת רעיונות עולם הרוח של החזון הלאומי יכלו להביא למימוש חזון התחיה הלאומית שבאה לידי ביטוי בתורה ועבודה, שילוב חיי החומר תוך הכפפתם לעולם הרוח. "קדש חייך בתורה , וטהרם בעבודה".
ברחבי הארץ אנו מוצאים מקומות שונים שנקראו על שם הרימון, בית רימון , בקעת רימון ועוד. נוסעים שעברו במאה הי"ח באזור כפר קנה ציינו את מטעי הרימונים ששימשו כענף גידול מרכזי באיזור. כאן שכנה בקעת רימון בה התכנסו ערב מרד בר כוכבא , וכאן חודשה פעילות הסנהדרין מיד לאחר המרד. ומכאן, מבית רימון שבהרי הגליל, שלוחה ברכתנו לכולם, שנדע לחדש ימינו כקדם , לאחד כוחות אל מול הצרות והמשימות הלאומיות והפרטיות שניצבות מולנו , "לך כנוס את כל היהודים" , ומתוך אחדות זו , וסמליות פרטי המשכן, נזכה לגילוי התוך הפנימי האמיתי שלנו – "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם".
