פרשיות ניצבים וילך מזמינות אותנו לתהליך רוחני נפשי בעבודת ה' בכלל ובחיי האדם בפרט. תורת החסידות מלמדת אותנו על דבר שלושה שלבים בעבודת ה'.
הכנעה, הבדלה והמתקה:
"הכנעה"- פירושה קבלת עול מלכות שמים. לדעת כי האדם נברא בצלם אלוקים, וככזה עליו לקבל על עצמו את המרות והסמכות האלוקית.
"הבדלה"- היא יכולת האדם להבדיל ולהבחין בין טוב לרע בין אסור למותר. על האדם, כמי שזכה בכוח הבחירה החופשית, לעשות שימוש מושכל ביכולת ההבחנה והבחירה.
"המתקה"- נמצאת בשלב הגבוה מבין השלושה, ובה מתבקש האדם ליזום לפעול וליישם, את אשר קיבל ולמד בשלבים הקודמים, על מנת לתקן את המציאות, לרוממה ולהמתיקה.
אם נתבונן בפרשיות השבוע, נראה כיצד הן מובילות אותנו בנוסחת התורה החסידית הנ"ל.
"הכנעה"- פרשת ניצבים פותחת בכריתת ברית, בין ישראל לאביהם שבשמיים. הברית כוללת את כולם, מראשי השבטים ועד עמך ישראל, בדור הזה ובדורות הבאים, לא ניתן להתחמק ולהתנתק ממנה, והמפר אותה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. ישראל מקבלים על עצמם בענווה רבה, ובהכנעה גמורה, את עול מלכותו של הקב"ה.
"הבדלה"- המשכה של פרשת ניצבים מלמדת אותנו, שלמרות הציוויים הברורים, התורה ומצוותיה ניתנות ליהודי, לבחירתו החופשית. בפני כל אדם מוצגות שתי דרכים דרך התורה, היא דרך הטוב והחיים, ולעומתה דרך החטא, היא דרך המוות והרע, ובכוחו של האדם לבחור ולהבחין בין השניים.
"המתקה"- פרשת וילך עניינה העברת והאצלת סמכויות. משה רבנו נפרד מעם ישראל בפזמון החוזר על עצמו פעמים רבות "חזקו ואמצו", יש בכם את היכולת והמסוגלות לרשת את הארץ ולהקים בה עם אשר יהיה מופת ואור לעולם כולו. וכן מחזק משה את יהושע בהנהגת העם, ובמימוש החזון אותו החל ביציאת מצריים ובשנות המדבר. שיאם של הדברים בפסוק:"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל..."
להפוך את מציאות חיינו לשירה אחת גדולה, הממתיקה ומתקנת את העולם.
המהלך הנזכר מתקשר גם לסדרת חגי תשרי הבעל"ט.
"ראש השנה"- עיקרו ומהותו המלכת הקב"ה, וקבלת עול מלכותו עלינו – והוא שלב ההכנעה.
"יום הכיפורים"- עניינו יכולת ההבחנה בין טוב לרע, שכן אנו עוסקים בו בחשבון נפש, ומבחינים במעשינו ובחטאינו, מבקשים סליחה ומתחרטים- והוא שלב ההבדלה.
ב"סוכות"- יוצאים אנו אל עולם הטבע והמעשה, מתוך מגמה לתקנו ולשכללו. עוסקים אנו בבניית סוכה, נטילת ארבעת המינים וניסוך המים בתקופת המקדש- והוא שלב ההמתקה.
בהתבוננות מעמיקה נגלה כי נוסחה זו מלווה אותנו בתחומים רבים שבחיינו, גם אם לא תמיד אנו מודעים לכך. לסבר את האוזן נביא שתי דוגמאות:
א. אדם מתקבל למקום עבודה חדש: ראשית חכמה עליו לקבל באופן מוחלט וברור את מרות וסמכות הממונים במקום, שאם לא כן מהר מאד יראו לו את הדלת החוצה.
בשלב הבא יצטרך האדם ללמוד את הכללים והחוקים הנוהגים במקום, וכאן ניתן לו כבר שיקול דעת בין מה שאפשר לעשות במסגרת התפקיד, ומה מחוץ לתחום.
בהמשך הדרך, לאחר שלמד היטב את תפקידו והתאקלם כראוי במקום, יצפו ממנו לפעול לשפר וליזום דברים חדשים.
ב. תינוק חדש המצטרף למשפחה: בשנתו הראשונה התינוק מרגיש כי הוא חלק מאימו ומבטל עצמו כלפיה באופן מוחלט, כחומר ביד היוצר. הוריו שולטים בו ללא עוררין.
בגיל שנה וחצי לערך מגיע שלב המרד הראשון, הזאטוט מגלה כי איננו חלק בלתי נפרד מהוריו, וגם לו יש מה לומר על מציאות חייו. בשלב זה מתחיל "הבחור" ללמוד חוקים וכללים מה אסור ומה מותר.
בגיל 13, גיל קבלת עול מצוות אנו מעבירים ומאצילים סמכויות אל הנער הצעיר, בהבנה שהינה כעת ביכולתו ליישם את מה שלמד עד היום, ולפעול כמבוגר.
ניתן עוד למנות דוגמאות לרוב אך קצרה היריעה מלהאריך.
נסיים בברכה: יהי רצון שנזכה לחיים שיש בהם יראת שמיים ויראת חטא, לחיים של בחירות טובות, המובילות לתיקון העולם.
