אני מבקש לנצל את פתיחתה של פרשתנו כדי להבליט שתי מגמות בסיסיות המנוגדות באופן קוטבי זו מזו המהלכות בעולמנו הדתי והתרבותי, שטעמם לא נמר עד לימינו אלה. ניגוד זה איננו מניח לאיש כל אפשרות אישית להתחמק מהכרעה ביניהן, זאת, למרות שכל מי שינקוט באחת מהן עשוי למצוא עצמו מתנגד לעמדתם של גדולי ישראל נערצים. וכדאי להסתמך בזאת על הכרזתו של הרב אליעזר אשכנזי בן המאה השש עשרה, שכתב בזיקה לפרשת השבוע שעבר, כי "לענין מה שנוגע לאמונת האדם, ... כולנו משועבדים לחקור בסתרי דברי תורה ולהיישיר אמונתנו אליה על הצד היותר נכון אשר בחוקנו, ולקבל האמת ממי שאמרו אחר שנדעהו, ולא תעיק סברת זולתנו בשגם קדמה לנו לעכב על ידנו מלחקור, ... ואל יבהילוך שמות הגדולים אשר בארץ כאשר תמצאם חלוקים באמונה ההיא".[i]
בין 'כל באי עולם'
על הפסוק "וַיֹּאמַר יְדֹוָד מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשְׁדָּת לָמוֹ", נאמרה בגמרא (עבודה זרה ב,ב) ובמקבילות רבות המימרה הידועה הבאה: "אמר רבי יוחנן מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה." מימרה זו משקפת מגמה, שבלשון ימינו היינו מציגים אותה כדוגלת בשויון בסיסי במהותם של כל בני אדם באשר הם. משמעה הוא שעקרונית התורה מיועדת "לכל באי עולם" והולמת את כולם.[ii]
חז"ל בקבוצת מדרשים זו לא פרטו לנו מדוע שאר האומות לא קיבלו את התורה שהוצעה להם, והם הסתפקו בקביעה הסתמית "ולא קבלוה", כנראה מתוך בחירתם החפשית, שהיא זכות בסיסית השמורה לכל אדם ולכל עם.
גם הרמב"ם במורה נבוכים (ב, כה) שולל כל נסיון להסביר את מתן התורה דווקא לעם ישראל על בסיס יתרונם האנושי המהותי על פני האומות האחרות, ומייחס את מתן התורה לישראל לרצונו ולחכמתו של האל, שאיננה שוללת את זכות הבחירה החפשית של בני האדם, ואת האקראיות שבהסטוריה:
"ולמה ציווה האל בתורה זאת לאומה מסוימת ולא לאחרים? ולמה נתן מצוות בזמן פלוני ולא נתן מצוות קודם-לכן ולא לאחר-מכן? ... ולמה לא שׂם בטבענו את הדברים האלה המצוּוים והָאֲסוּרים, אם זאת היתה מטרתו? תשובת כל השאלות האלה היא שייאמר: "כך חָפֵץ" או "כך הצריכה חוכמתו", ... אבל אם יאמר מישהו "התחייב שכך הוא העולם", יתחייב בהכרח שתישאלנה השאלות ההן כולן, ואין מוצא מהן אלא בתשובות מכוערות שמצרפות הכחשה וריקון של כל פשטי התורה אשר אין ספק בעיני בר-דעת שהם כפשוטם."[iii]
חנה כשר הוסיפה לכך את דברי משה נרבוני, בן המאה הי"ד, מפרשני הרמב"ם, שייחס את מתן התורה לעם ישראל דווקא בגלל הנסיבות ההיסטוריות בתולדותיו, שקמו לו שני האישים הגדולים, אברהם אבינו ומשה רבינו.[iv]
סגולת בני אדם
המגמה המנוגדת מסבירה את מתן התורה לעם ישראל דווקא בייחודו ובשונותו האנושית המהותית משאר העמים ומשאר בני האדם. שורה ארוכה של גדולי ישראל נערצים דוגלים בה, וצריך להודות כי בחוגי הציונות הדתית בימינו דווקא מגמה זו היא הדומיננטית. כך, כידוע סבור רבי יהודה הלוי, שכתב בכוזרי כי "חיוב התורה עלינו הוא מצד מה שהוציאנו האלוה ממצרים ומצד היות לו התחברות עמנו בהיותנו סגולת בני אדם", (מאמר א, אות כז), וכך סבורים שורה ארוכה של חכמים החל במאה השש עשרה ועד לימינו, המעגנים את עמדתם בתפיסות מיסטיות בדבר מהותה השונה של נשמת האדם הישראלי לעומת נשמתם של כל הגויים כולם. כך שלל רבי שמואל די אוזידה[v], מתלמידי ר' חיים ויטאל, ייחוס צלם אלוהים לאדם גוי ("ואפשר לי לומר כי ... הצלם האמור כאן הוא צלם של קדושה המיוחד לעם בני ישראל לבדם, ... ועליו נאמר חביב אדם שנברא בצלם, כי צלם זה לא תמצא רק בעם אשר יכונה בשם ישראל באמת ובצדקה".)[vi]
עמדה דומה הציג כידוע גם הראי"ה קוק, שכתב בפרושו לסדור התפילה "רק כלי מוכשר של עם קדוש, אשר האור האלוהי רשום בתכונת סגולת נשמתו, יוכל להיות מקבל מתנה גנוזה זו [=התורה]."[vii] ובעקבותיו מחזיקים רבים מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו. כך למשל, כותב הרב שלמה אבינר,
"אנו עם סגולה לא בגלל שקבלנו את התורה, אלא קבלנו את התורה מפני שאנו עם סגולה. כי התורה מתאימה כל כך לטבענו הפנימי. לאומה יש טבע מיוחד, אופי, פסיכולוגיה ציבורית, אופי אלוקי מיוחד, וריבונו של עולם הוא שיצר אומה מיוחדת זו - 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו'. יש הטוענים נגדנו שאנו "גזעניים", ותשובתנו היא... אם גזענות פירושה שאנו שונים ועליונים מעמים אחרים, ומתוך כך מביאים ברכה לעמים אחרים - אזי, מודים אנו ששונים אנו מכל עם, לא מצד צבע העור, אלא מצד הטבע הנשמתי שלנו, והתורה היא תיאור התוכן הפנימי שלנו."[viii]
סבורני שלא במקרה גולשת תפיסת שונוּת מהותית זו בין העמים הכוללת גם תפיסת עליונות, אל תפיסת שונוּת מהותית גם בתוך עם ישראל גופו. וכך כתב, למשל, הרב אביגדור נבנצל:
"...על פי היהדות אין שוויון בעולם, כי אם אחדות. יש כהן ויש לוי; יש לוי ויש ישראל; יש איש ויש אשה; יש יהודי ויש גוי. מדריגות מדריגות יש ואף בתוך הקודש עצמו קיימות מעלות, למרות שאכן 'כל העדה כולם קדושים' (במדבר טז, ג). וכולם כאחד, כאשר כל אחד על מכונו ומעמדו - יוצרים הם שלימות אלוקית רבת הוד.[ix]"
***
בגינה של תפיסה הירארכית מקיפה זו של החברה האנושית באשר היא, עלולה לצמוח גם תפיסה גזענית מהסוג שזעזע לאחרונה את החברה הישראלית, שגם החברה הציונית-דתית-לאומית שלנו איננה נקייה ממנה לחלוטין.
כאמור לעיל, לא ניתן להתחמק מבחירה מודעת בין שתי מגמות אלה. אין לטשטש אותן. יש להבהיר אותן לעצמנו היטב על כל ההשלכות הנובעות או העשויות לנבוע מכל אחת מהן.
[i] מתוך הספר מעשי ה'- מעשי תורה, פרק לא, בלק, מאת אליעזר בן אליהו הכהן הרופא אשכנזי.(1583)
[ii] ראו ספרו של מנחם הירשמן, תורה לכל באי עולם, תל אביב, 1999.
[iii] בתרגומו של מיכאל שוורץ.
[iv] ראו חנה כשר, מפרות האילן, עמ' 386.
[v] ממקובלי צפת יליד צפת 1540 לערך, בפרושו מדרש שמואל לפרקי אבות.
[vi] ובדומה לכך כתב גם ר' אברהם אזולאי אבי סבו של החיד"א, בעל "חסד לאברהם" על פרקי אבות. אף הוא מתלמידיו של ר' חיים ויטאל.
[vii] הרב קוק, עולת ראיה, א, עמ' נד. והשוו מה שכתב באורות עמ' קנו, על "ההבדל בין הנשמה הישראלית...ובין נשמת הגויים כולם" ואכמ"ל.
[viii] מתוך מאמרו של הרב שלמה אבינר, בחירת עם ישראל בחוברת עטורי כהנים 174 סיון תשנ"ט.
[ix] בדף לפרשת השבוע פרשת 'במדבר', תשנ"ו
