לעומת אדם הראשון ובניו שלא הותר להם לאכול בשר, יוצאי תיבת נח לאחר המבול מורשים באכילת בשר: "כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה, כירק עשב – נתתי לכם את כל" [בראשית ט"ו – ד'].
שומרי המצוות המצדדים בצמחונות בימינו ניסו ומנסים לאתר במקרא פסוקים ומקורות העשויים לתמוך באורח חיים שבחרו לעצמם ודחוק הוא הדבר...
כותב רבי מאיר שמחה מדווינסק בעל ה"משך חכמה" [1843-1926]: "אדם לא הותר לו בשר לאכילה. רק נח זכה בהן בשכר טיפולו וקיומו אותם כל זמן היותו בתיבה... לכן בשכר זה נתנו לו לאכלה". קשה שלא לתהות על הגיון המחבר: בזכות זו שהציל מכליה את בעלי החיים... הותר לו לאכלם ?
מחבר ספר העיקרים, ר' יוסף אלבו [ספרד, 1380-1444] תומך בצמחונות כדי למנוע "אכזריות חמה ושטף אף שבהריגת בעלי חיים... אכילת בשר עלולה להוביל לאכירות ואטימות בנפש".
הרב אברהם הכהן קוק [1865-1935]: "אילו היה איסור הריגת בעלי חיים מפורסם פרסום דתי ומוסרי... היה העולם מתקדם. התאווה הבהמית לאכול בשר ... לא הייתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה". כלומר חזון בה הצמחונות מצב אידיאלי לאנושות, שאליו צפוי לחזור לעתיד לבוא...
זכה הרב קוק שלא להכיר את החיות הנאציות, כמה שנים לאחר מותו, שחוקקו חוקים להגנה על בעלי חיים, אבל ביצעו זוועות בבני אדם שכונו על ידם תת-אדם.
עיון במקורות מראה שקיימות מצות לא מעטות הבאות לשמור על בעלי חיים:
· יום שבתון לבהמות, שמות כ'-10 ("עשרת הדברות")
· שילוח הקן, דברים כ"ב-7
· לא תחרוש שור וחמור יחדיו, דברים כ"ב-10
· צער בעלי חיים, בבא מציעה על בסיס שמות כ"ג-5
· לתת מזון לבעלי חיים, מסכת ברכות על בסיס דברים י"א-15
אלו 'ראיות נסיבתיות', וכלל לא הוראה ברורה. מכאן שצמחונות בהחלט תיחשב ל"מעלה עליונה", אבל כיעד רשות ולא כמצווה וחובה.
רמב"ם המסווג את היקום בארבע רמות שכל אחת מהן מתקיימת מאֵלו שתחתיה, מביא תובנה מאירה: חלוקת היקום לדומם, לצומח, לחי ולמדַבר. האדם הוא היחיד המדַבר, היחיד שנברא בצלם.
ככזה הוא בעל החיים היחיד, לו סמכות ובעיקר אחריות על הסובב אותו.
האם אנו, "כשומרי הגן", נוהגים באחריות כלפי הסביבה ? אני מניח שהתשובה שלילית. קיים פרדוקס מובנה: המירוץ בו נתונה החברה המערבית אינו מאפשר "בחירה חופשית". המחשבה לשאוף להעביר את האנושות לחיי פת לחם וזיתים ככל הנראה הזוי...
האם חושבים אנו – כבני אדם, אבל גם כקברניטים של פעילות כלכלית ואחרת - אם בפרשת נח - ואם בכלל, על הסוגיות הרות הגורל שילדינו ונכדינו עתידים להתמודד מולם ?
איני יודע אם באמת עדים אנו לשינוי אקלים. אני חושב מה שאני כן יודע, הוא שכמות הפסולת [הביתית, התעשייתית ולרבות הפרשות בעלי החיים שאנחנו מגדלים], שכולנו משליכים [הרוב לפח ומשם למטמנות], היא סוג חמור של בזבוז משאבים הגדל בעולם כולו מדי שנה – וכמובן גם בארץ ישראל.
בעולם "שכולו טוב", האם היינו יכולים לשאת את המחשבה שכ-70% של ייצור הגרעינים בחקלאות ארה"ב מיועד להזנת בעלי חיים שסופם להישחט לטובת מזונם של בני האדם... מדי שנה נראה שמתים מרעב בין 15 ל-20 מיליון איש, שידם אינם משגת רכישת מזון. האם חזון צמחונות עולמי היה מטיב עם הרעבים ? האמנם ? בדיקה פשוטה (ופשטנית) מעלה שהערך התזונתי במונחים של kcal [קילו-קלוריה] של 100 גר' עוף נמוך מהערך התזונתי של 100 גר' לחם חיטה... וכזכור, ייצור 100 גר' עוף מצריך כ-300 גר' 'חיטה' להזנת התרנגולת...
קשה היה להשלים עם הגידול האדיר בשטחי הגידול של התירס המיוצר לייצור אֵתַנול, כאשר הכוונה היא למצוא תחליף לנפט שמחירו האמיר [לפני שנתיים]. בינתיים עלו בצורה קיצונית מחירי התבואות – טוב לגד"שניקים, רע לבעלי רפתות ולולים... [וגם לאלו שניזונים מתירס...].
הידעתם שארצות צפון אמריקה המהוות כ-5% מאוכלוסיית העולם, צורכות למעלה מ-25% מהנפט העולמי ? וששריפת נפט זה משחררת באטמוספרה 'מרעין בישין' בכמויות שלא יאומנו ?
המבול, אירוע בו "וימח כל היקום אשר על פני האדמה..." כדי לאפשר התחלה 'מבראשית' לאחר שעל פי הצו האלוהי נבנתה התיבה, נחלצו נח ובני ביתו בעצמם ואת נציגי כל בעלי החיים מכליה מוחלטת.
עברו אלפי שנים, אחרי המבול, הובטח לנו שלא יישנה: "ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל הארץ" [בראשית ט' י"ב]. ברם, הייתכן ששוב אנחנו עומדים בפני מציאות בה האדם המדַבר (זכרו את דברי רמב"ם לעיל), האדם שנברא בצלם צועד קוממיות אל עבר קלקולים חמורים בכדור הארץ "היחיד שלנו"...
לסיכום:
· צמחונות הוא אידיאל נעלה, אך קשה למצוא לו מקורות מוצקים במקרא ובחז"ל.
· "בעולם שכולו טוב", כדור הארץ צמחוני היה יכול לספק את מזונם של עוד רבים וטובים.
· ומכאן שהאחריות שלנו לסביבה "לעבדה ולשמרה" מחייבת אם לא צעדים, לפחות חשיבה נוקבת.
