סוף פרשת בראשית וראשית פרשת נח מלאים בתיאורים קשים מאוד על חברת בני האדם באותם ימים: 'ותשחת הארץ', 'ותמלא הארץ חמס' ועוד.

"וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום.... ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה...".(בראשית ו', 5-6)

אלוהים מנמק את המבול ברוע שמילא את כל עולמם של בני האדם באותם ימים. אם כך, במה הועיל המבול אם מעט אחריו אנו מוצאים שוב את רוע האדם בהתגלמותו?

"ויאמר ה', זעקת סדום ועמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאוד. ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה" (בראשית י"ח, 20-21).

 

"הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את אדם מן העולם" (אבות ד' כ"ח).

מאז המבול אנו מוצאים שוב חברה אנושית "במיטבה":

קנאה- מלחמת ארבעת המלכים בחמישה, רועי אבימלך גונבים בארות של עבדי אברהם, שרי שונאת את הגר על שאלוהים פתח רחמה.

תאווה- נח משתכר, פרעה ואבימלך חושקים בשרי, ונוטלים אותה לרשותם תוך חילול מוסד המשפחה.

כבוד: בוני מגדל בבל האומרים "נעשה לנו שם".

אנשי סדום מתוארים כחברה אנושית בשיא ריקבונה. הם מתוארים בפרשתנו בדיוק כפי שנוכל לתאר בדמיוננו את אנשי דור המבול, כעושים רק רע כל היום. גם לוט, לכאורה הפנינה בסדום, מוכן "למכור" את בנותיו. (שתיהן ישברו מאוחר יותר את מוסד המשפחה ואת המוסר הבסיסי, הכל כך ברור לכל אדם בימינו, כשיהרו לאביהן). ניסיונו של אברהם למצוא כמה צדיקים בסדום, כמו נח בשעתו, אומר הכל.

איננו יודעים כיצד בדיוק נראָה דור המבול, אך ניתן לומר, ע"פ הכרתנו המוסרית דהיום, שהאירועים הללו מעידים על חברה מקולקלת ואף ניתן לומר שהחברה האנושית לא השתנתה במאומה מאז המבול.

השאלה העולה מתוך זה היא: מדוע היה צורך במבול? או, גרוע מכך- מדוע לא יבוא עוד מבול? מה גרם לאלוהים להתחייב ששוב לא יקלל את האדמה וששוב לא ישחת כל בשר?

 

מתוך פשט הדברים, אני מבקש להציע, שני הבדלים בין החברה האנושית שלפני המבול לזו שלאחריו:

נקודות אור

הבדל ראשון נעוץ בעובדה שלאחר המבול אנו מוצאים גם נקודות אור לא מעטות. שם ויפת שומרים על כבוד אביהם כשהשתכר, פרעה ואבימלך שומרים על כבודה של אישה נשואה מרגע שידעו שהיא כזו (תגובתם התמימה לאברהם - למה לא אמרת?! – מעידה על כך) ההיפרדות של לוט ואברם המעידה על התנהלות מכובדת של בני אנוש המצויים במחלוקת (בניגוד לכך שבימינו נהוג לנהל מלחמות ארוכות במאבקי שליטה על קרקע).  אברהם, נותן לכולנו שיעור בהגינות ומוסר ואינו לוקח רכוש אחרים "מחוט ועד שרוך נעל", אף כשהצלת הרכוש נעשתה על ידיו ועל הכנסת האורחים של אברהם אין מה להרחיב. ונציין כאן גם את התמודדותו של האדם (אברהם) מול האל על המשך קיומם של בני אדם הזרים לו (אנשי סדום) אף אם הם רעים. הכנסת האורחים של לוט, בניגוד מקובל בסדום, חותמת רשימה חיובית זו.

אמנם, ייתכן שנקודות אור אלו היו קיימות גם לפני המבול, אך לפי פשט התיאורים הקצרים במקרא הרוע בקרב הדור היה מוחלט (מלבד אצל נח שנצץ בייחודו).

 

יצר לב האדם רע מנעוריו

ההבדל השני נאמר במפורש ע"י אלוהים: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". אלוהים, כביכול, מבין לאחר המבול שציפיותיו מאיתנו היו גבוהות הרבה מעבר ליכולתנו. האדם הראשון אכל מעץ הדעת טוב ורע, ולפיכך גם יצר הרע טבוע באדם ובחברה האנושית. אם לפני המבול היתה ציפייה שהאדם יהיה יותר טוב מרע, הרי שלאחר המבול הנחת היסוד של אלוהים היא שהאדם הוא רע ורק אם יתאמץ מאוד גם ישיג את הטוב.

 

אם כן, ניתן לומר שהמבול שינה לא מעט – הן אצלנו, בני האדם, והן אצל אלוהינו, עושה שמיים וארץ. ואם נכליל מאוד, נוכל לומר שבסה"כ מאז המבול ועד היום החברה האנושית מתקדמת, מצמצמת את הרע ועושה יותר טוב. אנחנו מתרבים, חיים שנים ארוכות יותר, יודעים יותר, מבינים יותר, בריאים יותר, ומאושרים יותר.

שבת שלום

____________________________________________________________