כשאמא רִבְקָה פגשה את אליעזר , עֶבֶד סבי אַבְרָהָם, הציגה עצמה: "בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר" (בראשית כ"ד כד'). נערה מאוד צעירה היתה אז אמא.
אחיה ואמה קראו לנערה, לאמא, לשאול את פיה אם רצונה לצאת לדרך ארוכה עם עֶבֶד אַבְרָהָם, והיא השיבה נחרצת במלה אחת"אֵלֵךְ" (שם נח'), ומייד היא נשלחת- "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו"(שם נט').
נשותי, בני, נכדי וידידי!
דרך ארוכה עברנו יחד. אחרי גלות ארוכה, שבנו בעזרת השם ארצה. התעכבנו בשכם (בראשית פרק ל"ד), יצאנו משם אחרי שנתתם לי אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בידכם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיכם וטמנתי אותם תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם (בראשית ל"ה ד')
הטהרנו כולנו, קמנו ועלינו לכאן, לבית אל, על פי קריאת א-להים. הקמנו מזבח והודינו לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי כאן לפני כ 23 שנים על שהיה עמדנו בַּדֶּרֶךְ הקשה אֲשֶׁר הלכנו . (בראשית ל"ה א-ד)
לבדי הלכתי לגלות והנה אנחנו עם! עם בני יעקב בארצו! עם טהור מזוהמת הגלות והניכר. בעלייתנו לכאן חשנו בחִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינו. סוף סוף אין רודף !
עתה משמילאתי את ציוויה של אימי ושליחותו של אבי במלואם, נפרדים אנו מ"סבתי היקרה" מֵינֶקֶת אימי, לאחר שהשלימה גם היא את שליחותה.
באהבתי העזה לאימי רִבְקָה שאיני יודע אם אזכה לפגשה, נפלא ממני מלהבין את החלטתה "אֵלֵךְ" עם עֶבֶד אַבְרָהָם , הנוספת למפעל החסד והכנסת האורחים שעשתה לפני כן לאליעזר וגמליו.
אָת סבתא, מֵינֶקֶת אימי, לוקחת אתך את סודך לקברך, סוד תרומת המינקת לחינוכה של אמי בבית לבן. עתה בצאתי גם אני מחרן עם אחד עשר ילדי, אני מיטיב להבין את מעלתך כמֵינֶקֶת של אמי רִבְקָה. הינקת את אמא רִבְקָה דבש וחלב של חסד ואמת עם אמונה טהורה. כשאבא הביא את אמא לאהל סבתא שרה , זאת את שנתת את ההדרכה האמהית להקמת משפחה. כשאמא היתה עקרה שנים רבות ואבא היה עסוק בתפילה ובישוב הארץ, אמא נזקקה לך. כשסוף סוף נעתר ה' ואמא הרתה הריון קשה כל כך, (וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְדֹוָד בראשית, כ"ה, כ"ב) את ליווית אותה וחיזקת את רוחה. כשנולדנו עשו אחי ואני סייעת לאמא בהנקתנו ובחינוכנו.
גדלנו והנה עֵשָׂו אחי הפך לאִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, וְאילו אני ביקשתי להיות אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. וכשאמא רִבְקָה שמעה את אבא מכין את עשו לקבלת ברכתו ונדרשה להחלטה קשה שאולי לא הלמה את הדרך בה חינכת אותה עוד בבית בתואל, שוב חיזקת את ידיה. ואמא בהשראתך, הדריכה אותי איך להוציא דבש מסלע. פגשנוך שוב בבית לבן. אמא חשבה שהגיע הזמן שנשוב ארצה ואת היא זו הנושאת אלינו את שליחותה.
קרוב למאה שנים את לימיני. ינקנו אימי ואני מחלבך ומדובשך בתוך הניכר המנוכר והטמא ולא נודע לנו מה שמך, בת מי את ומאין באת לבית בתואל. הגיעה שעת פרידה וקברך אשר כרינו לך כאן מתחת לאלון יהיה מעתה קברה של דְּבֹרָה. כשנעלה לכאן לבכות על מותך, אנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו, יהיה לנו שמך דְּבֹרָה גם מקור הנהגה טהורה.
יהי זכרך ברוך!
