מתי התחילו בני ישראל ללמוד תורה?
עם מתן תורה כמובן!
מחשבה שנייה . . .אולי במרה - "שם שם לו חוק ומשפט"?
אבל גם בעודם במצרים למדו אבותינו תורה - הלכות הפסח, קידוש החודש וקידוש בכורות.
אכן במצרים ובמרה למדו מצוות, ומן הסתם עברו מסורות משפחתיות מהורים לילדים. אבל תורה ממש, ככתבה וכלשונה - "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ספור הבריאה, גן-עדן, המבול, מגדל בבל, מעשה האבות, הבטחות ובריתות, הירידה למצרים וכו' - מתי התחילו ללמוד?
שאלה זו מתקשרת לשאלה נוספת - מתי נכתבו ספרי התורה?
ועל אלה נוסיף תמיהה - עוד בהיותנו בגן הילדים לימדה אותנו הגננת להתגאות באבותנו יוצאי מצרים, אשר טרם קבלו את התורה הצהירו: "נעשה ונשמע"!
שיא האמונה! דוגמה לדורות!
מנגד, האם אין כל צדק בהטחת הצדוקי באמורא רבא (לפי גירסה אחרת, ברבי זירא) : "עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו"- כלומר, עם פזיז, שהקדמתם את פיכם לאוזניכם (מסכת כתובות, דף קי"ב, עמוד א').
רש"י מסביר: "עמא פזיזא - עם בהול. מתחילתכם הייתם בהולים שהקדמתם 'נעשה לנשמע' . . ." !?
הזהו אידיאל חינוכי? להיות 'עמא פזיזא'?!
באחד משיעוריו של על פרשת משפטים, מפנה הרב מנחם ליבטאג את תשומת לבנו לשני קטעי רש"י, העשויים לענות על שאלותינו הנ"ל:
"ואל משה אמר עלה - פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות" (רש"י על שמות כ"ד).
הכוונה כאן היא לפרשה הראשונה בפרק כ"ד (בסדרת משפטים) שם מסופר (בקיצור): מֹשֶׁה ומכובדי ישראל עולים אל ה' ומשתחווים מרחוק...מֹשֶׁה מְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים ...משה מקים מִזְבֵּחַ וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה...נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מעלים עֹלֹת וזובחים זְבָחִים שְׁלָמִים...משה קורא את סֵפֶר הַבְּרִית בְּאָזְנֵי הָעָם...והעם אומר כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע...משה ומשלחת המכובדים רואים את אלוהי ישראל...אצילי העם חוזים את האלוקים, אוכלים ושותים.
לפי סדר הכתובים, כל הנ"ל אירע אחרי מתן תורה. בא רש"י ומלמד כי כל זה אירע לפני מתן תורה!
ימי טרום-מתן-תורה, אם הבנו נכון את רש"י, אינם רק ימים של איסורים ואזהרות – "הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצה...אל תגשו אל אשה... אל יהרסו לעלות...וכבסו שמלותיכם". אלה גם ימי חגיגה, ימים של "ויחזו את ה' ויאכלו וישתו", ימים של התעלות רוחנית ועונג גופני, ימים של לימוד תורה.
והיכן ראינו שלמדו תורה, ועוד לפני מתן תורה?
בשמות, פרק כ"ד פסוקים ד' וז' כתוב: (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' . . . וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם. רש"י מזהה את 'ספר הברית': (ז) "ספר הברית - מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטוו במרה". לפני שיכלו בני ישראל לקבל את התורה, היו חייבים ללמוד את כל ספר בראשית וספר שמות עד/וכולל סיפור מרה.
הגענו לתמיהה שלנו.
מהו אותו "נעשה ונשמע"?
"עמא פזיזה?!" אמונה עיוורת? קניית חתול בשק?
לא ולא!
רק אחרי שלמדו את ספר הברית - ספר בראשית, רק אחרי שלמדו על בריאת העולם, על היחס המיוחד שבין ה' לאבות, על הבריתות וההבטחות, רק אחרי שהבינו למה נבחרו בני ישראל להיות עם ה', אחרי שלמדו מנסיון אישי כיצד ה' מקיים את הבטחותיו . . . רק אז, מתוך ידיעה והבנה והכרה, מתוך שיקול דעת ובחירה חופשית, מתוך שמחה וביטחון, מצהירים הם, עוד לפני מתן תורה- "נעשה ונשמע!".
הצדוקי לא צדק.
צדקה הגננת.
דף פרשת השבוע
