בפרשת נשא אנו פוגשים מבנה ספרותי מוזר ומתמיה. בפרשה זו מסתיים המפקד החגיגי של המחנה. התורה פותחת את הסקירה החגיגית של מעמד זה במילים:
שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: (במדבר פרק א פסוק ב)
אחרי הפקודים מופיע הקובץ המשפטי העיקרי של ספר במדבר. קובץ זה כוללת חמש פרשיות ונסקור אותן בהמשך. אך אחרי הפרשיות המשפטיות אנו שומעים על חגיגות חנוכת המשכן והמקום של נשיאי המטות במעמד זה:
(א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:
(ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים:(שם פרק ז פסוקים א-ב)
מפקד:
1. מטות על פי נשיאים
2. לויים
× קובץ משפטי
1. קרבנות הנשיאים
2. העלאת הנרות על ידי אהרן
הקדשת הלויים
מה פשר המבנה המיוחד הזה? המעבר בין הפקודים לחנוכת המשכן נראה טבעי ומתאים. על ידי הקדמת הפקודים לקרבנות הנשיאים הקורא מבין שהם פועלים כנציגי השבטים וכולם שותפים בחנוכה המשכן, בעבודת ה' ובשמחה הכרוכה בה. נקודה זו מודגשת על ידי מילות מפתח כגון: ראש, בית אבותם, מטה אך אין אנו זקוקים לרמיזות ספרותיות. התורה מחברת את הפרשיות במפורש:
"הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים". אם כך, מדוע התורה עוצרת מעבר טבעי ומשחילה במקום זה קובץ משפטי? כדי לעמוד על משמעות העניין אנו חייבים לסקור את הקובץ המשפטי מבחינה תוכנית וספרותית:
1.הנשלחים מהמחנה:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ:
מִזָּכָר עַד נְקֵבָה... (שם פרק ה פסוקים א-ב)
2.מעילה בה':
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: (שם פסוקים ה-ו)
3. סוטה (מעילת אשה באישה):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:
(שם פסוקים יא- יב)
4. פרשת נזיר:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה': (שם פרק ו פסוקים א-ב)
5. ברכת כהנים:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: (שם פסוקים כב-כג)
קיים דמיון צורני בין הפתיחות לכל הפרשיות: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:דַּבֵּר אֶל... בארבע הראשונות משה נצטווה לפנות לבני ישראל וכמובן בפרשה האחרונה, ברכת כהנים, נצטווה לפנות לאהרן ובניו. מקום הכהונה מודגש, הן בצורה והן בתוכן. כמו במפקד ובחנוכת המשכן הפרשה האחרונה בקובץ המשפטי פונה לאהרון ובניו.
תפקיד הכהונה מודגש גם בצורה אחרת. הפרשיות בנויות בצורה כיאסטית מבחינה צורנית - מהקצרה לארוכה וחזור עד לפרשה קצרצרה - ברכת כהנים. סדר זה מדגיש את מרכזיותה של פרשת סוטה בתוך המבנה. גם תפקיד הכהן בפרשה המרכזית זוכה לטיפול ספרותי דומה שכן על אף תפקידו הקריטי בכל הפרשיות, המילה "כהן" אינה מוזכרת כלל בפרשה הפותחת ובזו הסוגרת ומוזכרת מעט בשניה (שלש פעמים) ומעט יותר ברביעית (שבע פעמים) ופעמים רבות בפרשה האמצעית-פרשת סוטה (שלש עשרה פעמים). ישנם שני תכנים בולטים בפרשיות אלו: הזכרת איש ואשה בצורה שוויונית (פרט לסוטה) ותפקידו של הכהן.
ומכאן לפשר ההפסקה ברצף הסיפורי לקובץ משפטי. ברצף הסיפורי בני ישראל חוגגים הווי מדברי עם מבנה שבטי ההולם אותו, בטקסיות רבה. אך בקובץ המשפטי, התורה מכינה את בני ישראל למבנה חברתי אחר שהולם עם המתיישב באחוזות לפי משפחות גרעיניות. בנוסף למעבר משבט למשפחה ניכרת העברת סמכויות מנשיא לכהן. מעבר זה בולט במיוחד בפרשת סוטה, שכן בחברה השבטית הנשיא ודאי היה מטפל בטרוניה של בעל מקנא והכהן מחליף אתו בתפקיד זה וברכת כהנים מחליפה את הברכה המסורתית של אבי השבט (למשל ברכת יעקב אבינו לבניו) . הכבוד בעבודת הקודש ניתן לנשיאי המטות אך התורה כבר מעבירה תפקידים סמכויות לאיש, לאשה ולכהן.
מכאן המסר הטמון בפרשתנו. כאשר מתחוללים שינויים מבניים בחברה יש מקום לשנות את צורת ההנהגה לצורת מתאימה יותר לרווחה החומרית ורוחנית של החברה אך יש מקום כבוד גם למבנה ה"מסורתי" ולהנהגה הישנה ההולמת אותו. כאשר החדש לא דורס את הישן אלא משלים ומשכלל אותו אפשר לצעוד ביחד ב"דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
דף פרשת השבוע
