ברוך השם אנו בדור של גאולה, ומאחר שהגאולה והתשובה קשורות זו בזו (פרשת הגאולה/התשובה בפרשת וילך הלכות תשובה לרמב"ם פרק ז הלכה ה) הרי שהכל ממשמשים במונח "חזרה בתשובה".

בציבור הרחב רגילים לטעון שחיי האדם המאמין קלים הם; שיש לו תשובה לכל דבר. המונח "חזרה בתשובה", כפי ששגור בפי הציבור, יצא לגמרי ממשמעותו הראשונית. המילה תשובה קיבלה את המשמעות של המילה ANSWER  באנגלית - תשובה לשאלה. כך מי שנהיה "דתי" – "חזר בתשובה", ואילו מי שעזב את אורח החיים של התורה "מחמת פקפוקים ושאלות" הוא מי ש"חזר בשאלה" או "יצא בשאלה". 

רושמי רשומות דרשו, אדם בגימטרייה = מ"ה; אדם אמיתי, אדם מאמין הוא אדם ששואל שאלות ומכיר שאינו "הכל יכול וכוללם יחד". האדם הוא מי שמנסה להבין, ששואל איך הכל נכלל יחד. שלמה המלך בחנוכת המקדש (מלכים א ח יב) אמר: "וה' אמר לשכון" - בחיי האדם – "בערפל". לא הכל ברור לאדם, והחוזרים בתשובה העכשוויים מיטיבים לתאר זאת: הזמר אביתר בנאי מתאר את חוויית החזרה בתשובה במילים- "פשוט מוכרח ללכת, תמונות על הקירות - וערפל כבד", השחקן והזמר שולי רנד כתב בשיר הנקרא 'ערפל': "זה זמן לפסוע – אל תוך הערפל".

במקורות הראשוניים ביותר, תשובה עניינה חזרה פיזית (דברים ל) – "ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים". על שמואל הנביא נאמר (שמואל א ז טז, יז) "והלך מדי שנה בשנה וסבב... את כל המקומות האלה, ותשובתו הרמתה כי שם ביתו". משה אומר ליתרו (שמות ד יח) "אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים" – חזרה אל מקום קודם. משמעות זו הושאלה גם לחזרה אל המצב הקודם (בראשית ל לא) "ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר". משמעות זו, האחרונה, מתאימה עם המשמעות "הדתית" של החזרה בתשובה - חזרה למצב הקודם ל"סדר הישן", האדם סטה מדרכו והוא חוזר לדרך הישר.

אך מצאנו גם משמעות יותר פנימית, נפשית- רוחנית, לחזרה בתשובה. חזרה לא למקומו של האדם אלא ליחסיו עם הקב"ה (דברים ד כט ל)  – "ובקשתם משם את ה' א-להיך... ושבת עד ה' א-להיך", (ישעיהו מד כב), "שובה אלי - כי גאלתיך" אומר ה' בפי ישעיה.

המשמוש במושג חזרה בתשובה השגיר בפי כל גם את ביאורו של הראי"ה קוק זצ"ל למושג ה"חזרה בתשובה" – "שישוב האדם אל עצמו, אל שרש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-להים" (אורות התשובה פרק טו אות י). ייתכן שמבחינה מעשית אין האדם חוזר אל ה"סדר הישן" שלו אך הא-לוהים עשה את האדם ישר והחזרה בתשובה היא חזרה אל הסדר הפנימי הקודם במעלה, לסדר חייו החיצוני, הישן, הקודם מבחינה כרונולוגית.

ר' משה טראני (המבי"ט) בן דורו של ר' יוסף קארו, בספרו בית א-להים (שער התשובה פרק ב), מגדיר את החזרה בתשובה בסגנון שונה– "ומילת תשובה מורה על עזיבת החטא שהוא העיקר ששב ממה שעושה עתה... אבל שאר עיקרי התשובה אינם נכללים בשם תשובה כי אינם הכרחיים למהות התשובה". מהות התשובה לדבריו אינה העשייה אלא להיפך – העזיבה. האדם בחייו עושה הרבה בבחינת "רצוֹא" ועליו לעזוב את דרכו, לעזוב את הרגליו בבחינת "ושוב".

האדם המודרני חונך להתקדם, לכבוש ולהחזיק עמדות. קשה לו לחזור בו, לוותר, ליסוג, להכיר במגבלותיו – בטעויותיו. כשהוא גם אדם "דתי" הוא מעדיף את הפרשנות שבחזרתו בתשובה הוא "חוזר אל עצמו", ובכך משדרג את מעמדו בעיני עצמו ואף כובש עמדות חדשות – "מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים  יכולים לעמוד". המבי"ט קורא לו: הנח! שחרר! האם לא הגיע הזמן לוותר על משהו מעמדותיך? על מעמדך בעיני עצמך? תשובה היא ראשית כל עזיבה – "ושב - ורפא לו"!