כיצד אנו שומעים זה לזה? כיצד אנו מקשיבים זה לטענתו של זה?

דומה כי בחלק ניכר מזמננו אנו עסוקים בעיקר להשמיע ופחות בלשמוע.

בפרשיית קבורת שרה אנו לומדים פרק בהקשבה – מהי? כיצד טוענים טענות מחד וכיצד מקשיבים מאידך? כל זאת ועוד בעיוננו.

פרשיית קבורת שרה וקניית שדה עפרון והמערה אשר בו היא הפרשייה הפותחת את פרשתנו.

הסברים רבים נזכרו בדברי פרשננו לטעם הזכרת פרשייה זו בתורה;

המדרש רואה בתיאור הקנייה הכרזה לכל באי עולם על דבר בעלותו של אברהם על מקום קבורת שרה. יש שרואים בפרשייה זו מעלתה של הארץ ויש שכיוונו פרשייה זו להעצמת גדולתו או ענוותנותו של אברהם ועוד.

ננסה בעיוננו להאיר נקודה נוספת בפרשייה:

ב-20 הפסוקים המתארים את המשא ומתן של אברהם עם בני חת מופיעים כמה לשונות מנחים: 'אברהם', 'בני חת', 'כסף' ועוד ביטויים ייחודיים נוספים, אך הבולט מביניהם הוא השורש ש.מ.ע. החוזר 6 פעמים בפרשייה.

הפסוקים מתארים דו שיח בן שלושה שלבים, בין אברהם לבני חת או לנציגם – עפרון.

דו שיח זה ידוע כבסיס לניהול משא ומתן בין שני הצדדים, כאשר נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא שאלת טיב הבעלות שיהיה לאברהם על חלקת השדה הניתנת לו – האם תהיה זו בעלות מלאה או חלקית, והאם תהיה כאן מכירת החלקה או נתינתה חינם?

אך יותר משתוכן השיח מעניין, הרי שדרך השיח מעניינת לא פחות.

כמעט בכל פתיחה של דיבור מתבקש הצד השני להטות אזן ולשמוע.

כמעט בכל סיום של דיבור בני חת, באה השתחוות נימוסית מאת אברהם המביעה תודה.

אך האם אין כאן 'דו-שיח של חרשים'? האם כל אחד מן הצדדים מצליח לשמוע את הצד השני?

ניתן להבחין בהופעות של השורש ש.מ.ע בכל אחד משלבי השיח בין הצדדים:

1. דיבור אברהם לבני חת.

2. תשובת בני חת – "שמעני אדני".

3. דיבור אברהם לבני חת – "שמעוני".

4. דיבור עפרון לאברהם – "ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת... לא אדני שמעני".

5. דיבור אברהם לעפרון – "אך אם אתה לו שמעני..."

6. תשובת עפרון – "אדני שמעני..."

ולבסוף:

"וישמע אברהם לעפרון..."

אז מי באמת שומע למי? מי שומע את מי?

דומה כי כל צד מתבצר בעמדתו ואין האחד שומע את השני. שמא יש כאן דיבור בו כל אחד מן הצדדים משמיע את קולו, אך אינו שומע את האחר?

כשאומר עפרון לאברהם: "לא אדני שמעני" האם הוא מתכוון לומר – איני מסכים עמך, ולכן שמע אתה את דברי או שמא אומר הוא לאברהם, בלשון נימוסים אך בלשון חדה וברורה: אדני אינו שומע לי....?

וכך גם בתשובת אברהם: "אך אם אתה לו שמעני..."-  הלוואי והיית אתה שומע לי...

כך או כך – יש כאן שיח בו כל צד מבקש מן האחר לשמוע.

אם  ננתח את דברי הצדדים הרי שישנו ויכוח המתנהל כאן בין אברהם המבקש לקנות את חלקת השדה בכסף מלא, לבין בני חת המציעים לו לבחור קבר, או לבין עפרון נציגם המציע לאברהם את השדה והמערה ללא תמורה כספית וללא שליטה או בעלות הבאים לידי מימוש ב'אחוזת-קבר'.

אמנם, לבסוף עפרון מסכים לתת את הקבר תמורת כסף ללא שימוש בביטוי 'אחוזה', אך את גובה התשלום מותיר אברהם לעפרון לקבוע. בהקשר הזה מעניין לראות שהתורה קובעת כי אברהם הוא זה ששומע אל עפרון:

וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר.

כלומר, למרות שהתורה מעידה על אברהם כי הוא זה ששומע אל עפרון, אעפ"כ עפרון מסכים שהחלקה תימכר תמורת כסף.

ייתכן כי ניתן ללמוד מפרשייה זו כי שמיעת האחר אינה בהכרח קבלת טענותיו.

כיצד אנו שומעים זה לזה? כיצד אנו מקשיבים זה לטענתו של זה?

דומה כי ברוב זמננו אנו עסוקים בעיקר להשמיע ופחות בלשמוע.

אברהם מלמדנו כי ניתן לשמוע, להקשיב תוך כבוד ואף על פי כן, להמשיך לטעון את טענותינו.