יראה ואמונה בקריעת ים סוף
קריעת ים סוף מהוה את שיאה של היציאה ממצרים. אירוע קריעת הים הוביל את העם ליראה ואמונה ב-ה' ובמשה "ויראו העם את ה' ויאמינו ב-ה' ובמשה עבדי" (י"ד לא)
מה ההבדל בין יראה ואמונה?
יראה היא רגש שלילי. אדם חושש מן האל. הוא אינו רוצה להכעיסו ועל כן מקיים את הוראותיו. לעומת זאת, אמונה היא רגש חיובי. האדם חש קירבה אל האל. הוא סומך עליו וחש בחוזקו. משמעות המילה אמונה בלשון המקרא היא חוזק (ראו י"ז יב - כמו כן אומנת מחזקת ומגדלת את הילד). נראה שהעם חש את עוצמת האל המרשימה ומזעזעת את הנפש, דבר המוביל ליראה מאת ה', ובמקביל חש שהקב"ה דואג לעמו והגיע לכדי אמונה.
יראה ואמונה במתן תורה
רק באירוע נוסף אחד הגיע עם ישראל לחויה כפולה של יראה ואמונה. אחת ממטרות מתן תורה הוא האמונה ב-ה' ובמשה "בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" (י"ט ט). חויה נוספת היא יראה ה' "ויחרד כל העם" (י"ט טז).
מה משמעות הדמיון שבין שני האירועים?
נראה שקריעת ים סוף היא מעין הקדמה והכנה למתן תורה. בדומה למעמד הר סיני עובר עם ישראל חויה רוחנית עמוקה בקריעת ים סוף ובכך החלה ההכנה לקראת מתן התורה. עם זאת ישנו הבדל בין שתי החוויות;
קריעת ים סוף מפגישה את עם ישראל עם ה' כאלוהי הטבע השולט בו ללא מיצרים. הנס המפר את הטבע חושף בפני האדם את כוחו העצום של האל ומתוך כך הוא מגיע בתחילה ליראה ופחד ואחר כך לאמונה וביטחון ב-ה' המגן עליו. אלוהי קריעת ים סוף הוא אל הדואג לעמו אך גם במובן מסוים אוניברסלי, השולט באיתני הטבע ואכן אחת ממטרות הנס היתה "וידעו מצרים כי אני ה'" (י"ד יח). לעומת זאת אלוהי מתן תורה בא לידי ביטוי בהתגלותו הכוללת דיבור אלוהי וחוקים שאותם נדרשים רק בני ישראל לקיים. אל זה הוא אלוהי ישראל (כ"ד י) והיחסים ביניהם מושתתים על יציאת מצרים - "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (כ' ב).
נראה שהתורה מתארת כאן תהליך של ידיעת ה'. בתחילה חוו עם ישראל את הקב"ה בקריעת הים. חויה מרגשת זו היתה ללא מחויבות אלא ביטאה עצם הקשר ביניהם ואת עוצמתו של הקב"ה בעולם. בשלב הבא עבר הקשר להגדרה מפורטת של משמעות הקשר: ברית הכוללת תורה ומצוות.
תהליך זה הולך ומתפתח גם בנדודים במדבר אשר כוללים כמו בקריעת הים, מפגש עם ה' בעזרת נסים (מרה, מן ושליו, מים מן הסלע), וכמו במתן תורה מתן חוקים ("שם שם לו חוק ומשפט" ט"ו כה; חוק השבת בפרשת המן).
נדמה, שכך הם פני הדברים בהתקשרות עם הקב"ה (כמו גם בזוגיות). ישנו המפגש הראשוני שבו עצם הנוכחות האלוהית מציפה את האדם, אולם בשלב השני הוא נדרש לשאול עצמו מה משמעות המפגש שהתרחש? שהרי לא ניתן להישאר תחת הרושם הראשוני שאינו מחייב. כאן מתקיים השלב הבא הכולל הגדרה מעשית הנגזרת מן הקשר. שלב זה תמיד יורד לפרטי פרטים אולם הוא מבטא את הקשר שנרקם עוד קודם.
חשיבותו של נס קריעת הים עולה מן הקריאה היומיומית של שירת הים בתפילה. נראה שבעלי התפילה ביקשו לעורר אותנו בכל יום לאותו רגע מרגש בו עם ישראל הצהיר בריש גלי על כוחו של ה' ועל תקוותם להקים לו מקדש בארץ המיועדת – "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך" (טו, יז).
