שונה סגנון ציווי זה משאר כל המצוות, שהרי לא נאמר כאן "לא תשקרו", אלא "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", כביכול, דורשת התורה מהאדם, לא רק להמנע משקר ממש, אלא ליצור לעצמו גדרות וסייגים שירחיקו אותו מכל שקר. הדוגמא ההלכתית הבאה (רמב"ם הלכות עדות פרק יז הלכות ה-ו) תפגין לנו עד כמה יש להתרחק מהשקר:
"תלמיד שאמר לו רבו יודע אתה שאם נותנין לי כל ממון העולם איני משקר מנה יש לי אצל פלוני ויש לי עליו עד אחד… בוא ועמוד עם העד ולא תעיד כדי שיראה הלוה ויפחד ויעלה על דעתו שאתם שני עדים ויודה מעצמו הרי זה אסור לעמוד ולהראות שהוא עד אף על פי שאינו מעיד, ועל זה וכיוצא בו נאמר מדבר שקר תרחק".
מדוע התורה צריכה כל כך להרחיק מן השקר? האם זה רק בגלל הפיתוי הגדול שיש בשקרים, וב"רווחים" הבאים כתוצאה מהם, או אולי יש כאן משהו נוסף. אחד המדרשים העוסקים בבריאת העולם [בראשית רבה (וילנא) פרשה ח] מתארים התלבטות ביחס לבריאת האדם:
"בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא… חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) אמת מארץ תצמח".
האם באמת האדם "כולו שקרים", האם אין אנשים ישרים? אולי ההסבר לכך הוא שעצם קיומו של עולם פיזי, שיש בו שילוב בין ערכים שונים, וביניהם ערכים הגבוהים מערך האמת – מביא גם את האדם הישר לשקר.
הדוגמא הידועה ביותר היא כאשר אהרון הכהן המשקר כדי לעשות שלום בין אדם לחברו:
"שני בני אדם שעושין מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהן ואומר לו ראה חברך מה הוא אמר אהיה מטרף את לבי [מחליש] את דעתי מתלש בשערי איך אשא עיני ואראה בחברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו היה יושב אצלו עד שמוציא כל קנאה שבלבו, שוב הולך אצל חברו ואומר לו כענין זה, וכשפגעו זה בזה חבקו ונשקו זה לזה" (ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד).
דווקא ההיתרים השונים והחיובים השונים לשקר, הם הדורשים מהאדם לא להתרגל ולחפש היתרים שונים לשקר, אלא להתרחק ככל האפשר מחטא זה.
כיצד אפשר לפעול בתוך עולם השקר, בעולם בו על מנת להביא צדק ויושר יש לפעמים להיות אחיו של לבן ברמאות, בלא להתרגל לשקר?
אנסה לתת כיוון חשיבה: גם אם נאלצים לשקר, הרי שעלינו לחפש בכל מקרה ומקרה את השקר העדין ביותר. זה בעיני פשרו של אותו רש"י מפורסם, שיש הטועים בלומדם ממנו ש"שקר לבן" מותר, שהרי כך אמר יעקב לאביו: "אנוכי (בשקט: יעקב), עשיו בכורך" (כמובן שלאור המקורות ההלכתיים בשקר לא משנה מה שהדובר אמר, אלא מה שרצה שישמע השומע, ולכן "שקר לבן" הינו שקר מוחלט). השימוש בשקר לבן לא נועד להתיר את השקר, אלא לאפשר לדובר, במקום שהשקר מותר ואף נצרך, לא להתלכלך בשקרים.
קראתי סיפור על הגרש"ז אוירבך זצ"ל (אשמח מי שיחזיר לי אבדתי ויגלה לי את מקור הסיפור) שבו הוא גוער באברך שסיפר בגאווה על כל שהלך בדרכו של אהרן הכהן ובעזרת שקר מתוחכם החזיר את השלום. הרב שאל: כיצד ניתן להתגאות בשקר?! – זהו בעיני האיזון הנכון המזכיר לאדם הפועל בתוך העולם המסובך, את השאיפה והרצון לחיות חיים של אמת.
