אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ. רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר: לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם: (דברים יב:כב-כד).
הצו "על הארץ תשפכנו כמים" מופיע כמה פעמים בפרשתנו, בהקשר היתר אכילת בשר תאווה. חז"ל דרשו ממנו הלכות:
- ללמד שדם חולין מותר בהנאה (פרט, כמובן, באכילה)
- ללמד שאפילו דם פסולי מוקדשין מותר בהנאה.
- ללמד שדם קדשים אינו מקבל טומאה.
האלשיך מקשר בין "את הצבי ואת האיל" לבין "על הארץ תשפכנו כמים":
"רק הדם לא תאכל". וגם לא תכסנו כצבי וכאיל [כלומר, כמו שמכסים דם צבי ואיל] כי אם על הארץ תשפכנו כמים.
בספר ויקרא, פרק י"ז, אחרי אזהרות חמורות שלא לאכול דם, מצווה הקב"ה:
"וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל ְושָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:
בשנת 1951, במשכנה הזמני של האוניברסיטה העברית בטרה סנקטה שברחביה, זכיתי לשמוע הרצאה מפיו של פרופסור משה דוד קאסוטו בנושא מצוות כיסוי הדם. הוא הסביר למה חייבה תורה כיסוי דם חיה ועוף אבל לא דם צאן ובקר:
כאשר ברא אלוהים את האדם הראשון, כוונתו יתברך הייתה שהאדם יהיה צמחוני.
" . . .כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ
פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה (בראשית פרק א)
אוכל מן החי לא נועד להיכלל בתפריט האדם. רק בצאתם מן תיבה לאחר המבול, הותרה לנח ולבני ביתו אכילת בשר:
"כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית ט:ג)
וההיתר לווה באיסור חמור על אכילת דם.
הסביר פרופסור קאסוטו: הדם מסמל את כוח החיים. מותר לכם – בני נח, ליטול חיים ולאכול בשר. אף על פי כן, עליכם לכבד את כוח החיים, לכן את הדם אל תאכלו.
בויקרא (ראה לעיל) ה' מצווה על כסוי דם "חיה ועוף". מה טעם המצווה? ולמה דם בהמה לא נכלל?
הכסוי מבטא בושה. אנו מכסים חלקי גוף מסוימים מפני הבושה. אנו מסתירים מעשים מבישים. אנו מכסים דם החי והעוף הנשחטות כי על אף אכילתנו בהיתר, עלינו להפגין בושה ואשמה על נטילתנו חיים.
ולמה רק דם חיה ועוף?
את התשובה לשאלה זו "צייר" הפרופסור: אתה יוצא ליער . . . רואה צבי רועה . . . אתה צד אותו. . . שוחט אותו ואוכל אותו. באיזו זכות אתה נוטל חייו של יצור אחר? לא תרמת לחיותו ולא כלום! תתבייש! אבל דם בהמה? בזכותך הבהמה חיה. אתה האכלת אותה, אתה נתת לה מחסה מפני קור, הגנת עליה משיני טורף, סיפקת לה חיסונים ותרופות . . . במידה רבה אתה הענקת לה חיים – ולכן אין עליך להתבייש בנטילת חייה.
שאל סטודנט: למה, אם כן, מכסים דם עופות? גם הן חיות בזכות המגדל!
השיב הפרופסור: בתקופת התורה טרם תורבתו עופות בית.
מצוות כיסוי הדם, אם כן, היא אמצעי לחנך אותנו לכבד את חיים – גם של אותו יצור שהותרה שחיטתו.
אתגר חינוכי לנו כיצד להשריש כבוד זה כאשר הפעם הראשונה שבה הצרכן רואה את הבשר היא כשהוא פרוס על הצלחת או במקרר שבסופר.
שבת שלום . . . ובתאבון!
