קרבן מיוחד ומוזר נצטווה הכהן הגדול להביא ביום הכיפורים - זוג שעירי חטאת המהווים חלק מתהליך הכפרה של עם ישראל על חטאיו. אחד השעירים מוקרב לה' ואילו חברו נשלח ל"עזאזל". דומה שאין ניגוד חריף יותר בין גורלם של שני שעירים אלו, האחד מוקרב על ידי הכהן הגדול, הדמות הרוחנית הגבוהה ביותר, בעוד השני משולח ביד "איש עתי", דמות בלתי ספציפית שכל תפקידה להוליך את השעיר למדבר. זאת ועוד, האחד זוכה לעלות על מזבח ה' בבית המקדש, ולהגיע כביכול אל פסגת הקדושה ואילו חברו נשלח אל המדבר, אל ארץ גזירה ומוצא שם את מותו בארץ עזאזל.
המשנה במסכת יומא מציגה דרישה תמוהה ביותר בנוגע לשעירים אלו:
"שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים" (יומא ו, א)
למרות הניגוד האדיר שבין גורלם של שעירים אלו, דורשת המשנה כי יהיו הם זהים זה לזה בכל. עלינו לברר, מהו המסר אותו עלינו ללמוד מן הדמיון ומן הניגוד שבין השעירים. מדוע יוצרת התורה מצב שבו הם כה דומים אך כה שונים?
נראה כי ניתן להשיב על שאלה זו מתוך ההבנה כי שעירים אלו הינם חלק מעבודת יום הכיפורים שהוקדש כולו לתשובה, לכפרה, לחשבון נפש ולתיקון המידות. דיני השעירים עשויים ללמדנו פרק חשוב בנוגע תיקון המידות ולעורר אותנו לעשות תשובה.
בדומה לשעירים, גם בני האדם דומים זה לזה במובנים רבים. כולנו בשר ודם, כולנו צרכני מזון ויצרני פסולת, כולנו ילודי אישה וכולנו בני תמותה. כבר אמר החכם באדם כי: "מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע" (קהלת ט), וכיוון כנראה לעובדה כי כל בני האדם עתידים למות ביום מן הימים. מחשבה זו עשויה להוביל את האדם אל החידלון והפסיוויות, אל המחשבה שאין תקווה, אין תוחלת ואין טעם בשום עשייה. הדמיון החיצוני שבין בני האדם ושותפות הגורל האנושית עשויות לדכא ולתסכל את האדם.
כנגד זה יוצאת התורה ומבהירה כי על אף הדמיון המדהים שבין השעירים, על אף שהם חסרי ייחוד ועל אף ששניהם ימצאו את מותם בקרוב, עדיין יכול להיות ביניהם הבדל שאין גדול ממנו, בו אחד יעלה לה' ואילו השני יישלח לעזאזל. עיקרם ומהותם של חיינו אינם בשאלה היכן וכיצד נולדנו או היכן וכיצד נמות, עיקרם ומהותם של חיינו חבויים ביחידת הזמן שבין שני קצוות אלו. בלידה ובמוות כל בני האדם וכל השעירים, דומים זה לזה. ואילו בתוכן הניצוק אל מרווח הזמן שבין הלידה והמוות נבדלים הם זה מזה לחלוטין. רעיון זה נוסח ע"י הגרי"ד סולובייצ'יק באומרו: "על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי אתה חי" (קול דודי דופק, עמ' 67).
לשעירי יום הכיפורים נקודת מוצא משותפת (זהים במראיהם) ואף נקודת סיום זהה (במותם כחלק מכפרתם של ישראל) ובכל זאת על אחד עלה הגורל לה' ואילו השני גורלו הפוך. בכך מלמדת אותנו התורה כי אל לנו להשקיע את זממנו ומרצנו בדיון בנקודת המוצא ובתנאי הפתיחה של חיינו ואף לא בהשוואת הישגנו הסופיים, אלא רק במגמה בה אנו בוחרים לנהל את חיינו בתווך שבין נקודת המוצא ונקודת הסיום. בכוחו של האדם, בכוחה של הנפש ובכוחה של התשובה לבחור האם לעלות לה' או ללכת לעזאזל....
