וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד.[בר' יח,כ]
מה היה חטאם של אנשי סדום? על מה מבוססים מדרשי חז"ל המספרים לנו על מעשי הזוועה המתרחשים יום-יום בסדום? על פי המסופר בפרשתנו רצו אנשי המקום לבצע "מעשה סדום" באורחים של לוט.הייתכן שכל העיר - מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה - נגועים בסטייה מינית? תשובה לשאלות אלו כתובה במפורש ביחזקאל ועולה בבירור מפרשיות "לך-לך" "וירא":
הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ
גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ
וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה.
(יחזקאל פרק טז)
ערי סדום ועמורה לא נזקקו להוצאות בטחון גבוהות - וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ- וחיו בעושר רב -"גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם". והתקיים בהם המאמר מקהלת: אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף (ה,ט), וכדברי חז"ל: 'מי שיש לו מנה רוצה מאתים' [קה"ר א']. דרכם של עשירים כאלה שאין ידם פתוחה לאביונים ולאורחים שיש להאכילם ולסעדם, וכדי להבריחם מן העיר מתענים להם במעשי סדום ובשאר תעלולים הנזכרים במדרשי חז"ל. לפי הפסוק מיחזקאל - וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה – יש להניח שגם בין תושבי המקום מי שנזקק לעזרה, סבל מהיד הקפוצה ועלתה זעקתו לשמים:
וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. (כ)
אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה. (כא)
כידוע 'אין עונשין אלא אם כן מזהירין'. [סנה' נ"ו] האם אנשי סדום הוזהרו מפני חטאי רכושנותם בטרם נענשו?
בפרשת "לך-לך" אנו שומעים על המלחמה של חמשת ערי הככר בארבעת המלכים מארם נהריים. ציר העימות הוא הרכוש. סירובם לעלות את המס גורם ל:
וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ (יד,יא). עם שובו של אברהם ובידו כל הרכוש שנלקח הוא מטיף מוסר למלך סדום:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. (כב)
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. (כג)
על תושבי סדום ובנותיה ללמוד את הלקח ולהבין שאם ימשיכו לנהוג בחמדנות רכושנית, יאבדו לא רק את הרכוש, אלא גם את הנפש. אם לא יהפכו את עורם, תיהפך עליהם עירם. כאשר מציגה התורה לראשונה את אנשי סדום ניתן לחשוב שחטאם הוא רק לשמים.
וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. [יג, יג.] ללמדנו שחטא לאדם הוא גם חטא לה'.
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: (דברים ו,ה)
רש"י ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך:
ובכל מאדך - בכל ממונך, יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר 'ובכל מאדך'.
ומדוע בפרשת "והיה אם שמוע" נאמר רק : וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם,ללא 'מאדכם'?
שמעתי פעם תשובה נאה: אינו דומה 'מאדך' ביחיד ל'מאדכם' ברבים. ייתכן שיהיה יחיד 'שממונו חביב עליו מגופו', אבל ציבור שלם, לא ייתכן שתעבור עליו רוח שטות כזאת של רכושנות... כאשר חז"ל מספרים לנו על חוקי סדום המעוותים שמטרתם לעשוק את החלשים, הם רומזים שכל חברה עלולה לטבוע במדמנה שכזאת מבלי לחוש בגרימת עוול.
וכבר הרים קהלת קול זעקה גדול:
וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.
וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה
כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ (קהלת ד' א,ד)
מי יתן ונוכל להמשיך את חיינו היפים בהשקט ובשלוה.
ואהבת הבצע של סדום תשמש כתמרור אזהרה ממדרון חלקלק.
