בשליחות רעייתי חנה, מנהלת התחנה המטאורולוגית בראש צורים, יצאתי למדוד את הנתונים האקלימיים והתוודעתי להתאדות עצומה ומדאיגה בחודשי הקיץ. שאלתי את עצמי ומה עם הטל הלא נמדד? בכמה טל אנו מתברכים? מה הן המשמעויות שלו לעצם קיומנו הפיסי ואולי גם הרוחני?
והנה בפרשתנו, אולי במפתיע, הברכה הראשונה בה זוכה ישראל עדיין בשמו יַעֲקֹב, ובארצו, אינה למטר השמים אלא דווקא מִטַּל הַשָּׁמַיִם. מדוע? ר' יהודה קיל הסביר ב'דעת מקרא': לא אמר וְהָאֱלֹהִים יִתֶּן לְךָ , אלא וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים- על דרך תפילה ואיחול... מִטַּל הַשָּׁמַיִם – מכיון שעיקר ישיבתו של יִצְחָק באותה השעה היה בנגב, שגשמיו מועטים הם (גם בשנות ברכה), ורק טללים מרובים ממלאים שם את החסר במשקעים- נקט לשון טַּל .
אם כך, מדוע אַבְרָהָם ויִצְחָק יושבי הנגב מעדיפים חפירת בארות מים, במקום להתבסס על ברכת הטל? ועוד, אחרי שמתברר ליִצְחָק שאת הברכה שיעד לעֵשָׂו, נתן יַעֲקֹב, הוא מאשררה: וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה, ושבִ יִצְחָק ומברך את עֵשָׂו: הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:
מפירוש הרמב"ן (בראשית כז,כח) מתברר שיִצְחָק לא הוסיף ברכה על המצוי: מִטַּל הַשָּׁמַיִם - אין הברכה שיִתֶּן לו הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם, כי הטל ירד בכל מקום, ואלו אמר שיתן רבוי טַּל או שירד בעתו, כענין ונתתי גשמיכם בעתם (ויקרא כו ד) , היתה ברכה. ומוסיף הרמב"ן: והנכון בעיני, כי מתת הָאֱלֹהִים תמיד הוא ואין לו הפסק לעולם, ולכן אמר וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים, כל ימיך על אדמתך מטל השמים, ויתן לך משמני הארץ, כלומר השמנה בכל הארצות, כענין שכתוב (יחזקאל כ ו) צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת.
לרש"י הבנה אחרת (בראשית כז,כח): הָאֱלֹהִים – מהו הָאֱלֹהִים בדין, אם ראוי לך יִתֶּן-לְךָ, ואם לאו לא יִתֶּן-לְךָ.
שניהם, רש"י והרמב"ן, מסכימים כנראה לגבי מתן הטל לעֵשָׂו (ואולי לשאר הנכרים בארץ) , כפי שממשיך רש"י : אבל לעֵשָׂו אמר מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, בין צדיק בין רשע יתן לך, וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסידר תפלתו. ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך: (מ"א ח לט) וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבו". אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר: (שם שם מג)" וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וגו' וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי".
אם כן, האם הטל הוא חוק פיזיקלי או ברכה מותנית, ומה בינו לבין הגשם? טליה הורוביץ מהשירות המטראולוגי משיבה: טל הן טיפות מים שמתהוות, נוצרות כתוצאה מתהליך פיזיקלי פשוט. הוא לא יורד כמו גשם, הוא מתהווה. הסבר – בכל יחידת נפח של אויר ישנם אדי מים. יש כמות מקסימלית של מים שאותה יחידת אויר יכולה להכיל בטמפרטורה מסוימת (ובלחץ אויר מסוים). יחידת האויר מתפשטת בחום ומתכווצת בקור, כשכמות אדי המים נשארת שווה. כשגוש האוויר מתקרר, הוא מתכווץ, נפחו קטן, עד שבטמפרטורה מסוימת הלחות תופסת 100% מנפח האוויר. טמפרטורה זו נקראת "נקודת הטל"... מודדים את הטל על העצם הנמדד... מעריכים את הכמויות בין עשרות בודדות של מ"מ בשנה לעד 200 מ"מ באזורים הטלולים... ביניהם המדבר והנגב.
בסידורו מורה לנו הרמב"ם: בימות החמה אומר בברכה שניה רב להושיע מוריד הטל מכלכל חיים בחסד וכו', ומברך ברכה תשיעית בנוסח זה - ברכנו ה' א-להינו בכל מעשה ידינו וברך את שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה כשנים הטובות ברוך אתה ה' מברך השנים. כך אמנם נוהגים בני עדות המזרח.
פרופ' דב אשבל בספרו תורת האקלים, הביא נתונים לפיהם שטח העלווה של הצמחים מכפיל את כמויות הטל פי כמה וכמה לעומת שטח האדמה שתחתיה. עלה בדעתי לכן, שאפשר להבחין בשיתוף פעולה לתועלת הדדית בין הטל לבין הצומח.
יִצְחָק אבינו, אוהבו הגדול של בנו עֵשָׂו, יעץ לו, לדעת ר' יהודה קיל, עצה על דרך הרמז – להניח את אמנות הציד (אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד) ולהיעשות לאִישׁ שָׂדֶה בלבד, שהרי זה זקוק רק למִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ ולטַּל הַשָּׁמַיִם. נראה לכן, שהטל מסמל לנו שארץ ישראל, מיישביה, עובדי אדמתה, בין אם בני ברית אברהם הם ובין אם בני ברית נֹחַ, עשויים להתברך בשיתוף פעולה לתועלת הדדית בין הטל לצומח, האדם והאדמה . אנו בני יעקב- ישראל, המחויבים לחיי תורה מלאים בארצנו, עשויים להיות ראויים לברכת הטל והמטר בעתם ולברכת אברהם.
