מדהים לגלות עד כמה הסבר הקבלה לבריאת העולם, משמעותי לחיים שלנו במאה העשרים ואחת.
הרעיון מופיע בשם האר"י, בכתבי תלמידיו. כאשר הקב"ה תכנן לברוא את העולם, נתקל בבעיה, כיצד יוכל לברוא עולם, שיתפקד באופן עצמאי לחלוטין, ויתקיים מחוץ למרחב האלוקי, שהרי "מלוא כל הארץ כבודו"?? מה עשה הקב"ה, אשר הגדרתו אין-סוף? כביכול צמצם עצמו, ויצר חלל פנוי, מקום ריק מאלוקות. כעת, בתוך המקום הריק, החל לברוא עולם עצמאי (עולם – מלשון העלם והסתר פנים). אל תוך החלל הפנוי שלח הקב"ה קרן אור אלוקית דקה, אשר על-ידה יברא העולם. אט אט החלו להיווצר הכלים המרכיבים את המציאות. אך דא-עקא – הכלים לא עמדו בעוצמת האור האלוקי, והתנפצו לרסיסי שברים – "שבירת הכלים". ביחד עם הכלים התנפצה לה גם קרן האור האלוקית ל "ניצוצות דקדושה", והתפזרה במרחב הבריאה. כעת הוטלה על האדם המשימה לקבץ מחדש את כל השברים והניצוצות שנתפזרו, ולהחזירן למקורן העליון – פעולת "התיקון".
בחסידות מובא בהקשר לדברי הקבלה, משל יפה, המסביר את תפקיד האדם בעולם:
מעשה בכפרי אחד ששמע כי בעיר הגדולה פתחו מוזיאון מרשים, המתעד את ההיסטוריה של העולם. הכפרי החליט לעשות מעשה, ופינה לעצמו כמה ימים בכדי לחזות במו עיניו במוזיאון ובמוצגיו. בהגיעו אל המוזיאון קיבלו מנהל המוזיאון בשמחה רבה, ואמר לו: "איזה יופי שבאת. בדיוק לך חיכיתי"!! הכפרי נעשה נבוך ומבולבל: "לי חיכית? הרי אינך מכיר אותי, ואפילו לא ידעת שבכוונתי להגיע"!? "תראה", אמר המנהל, "בדיוק אתמול בלילה הייתה רעידת אדמה קלה בעירנו, וכל המוצגים היפים שבמוזיאון נשברו לרסיסים. והנה אתה הראשון שמגיע לכאן היום. אשמח מאד אם תוכל לעזור לי להדביק את כל המוצגים מחדש". "סליחה", השיב הכפרי, "לא לשם כך באתי! אני הגעתי לכאן כדי ליהנות ולבלות, ולא בכדי לעבוד! אולי כדאי שתחפש לך מישהו אחר ותעזוב אותי בשקט"?
מהו המסר מהסיפור?
האדם נולד לתוך עולם גדול ומופלא, ובטוח שמטרת הגעתו היא על מנת ליהנות, מבוקר ועד ערב. אומר לו המנהל (הקב"ה): "אדם לעמל יולד". באת לעולם בכדי לתקן!! יתכן מאד ואף רצוי, שבמהלך התיקון אתה גם תהנה, אך תמיד תעמיד לנגד עיניך את מטרת בואך הנה.
פרשת תרומה פותחת סדרה של פרשות העוסקות במשכן:
א'- תרומה תצווה וכי-תשא (בתחילתה) – עוסקות בציווי מלאכת המשכן וכליו.
ב'- כי-תשא (בהמשכה) – מתארת את חטא העגל והשלכותיו.
ג'- ויקהל ופקודי – עוסקות בביצוע, בבניית המשכן בפועל (נחלקו המפרשים, מתי בדיוק אירע חטא העגל, שהרי "אין מוקדם ומאוחר בתורה", אך אנו בחרנו להיצמד לתיאור כפי שהוא מופיע בתורה).
מתוך התבוננות ברצף הפרשות, עולה תמונה של הדגם הקבלי לבריאת העולם: צמצום – שבירה - תיקון
א'- בתחילה (תרומה תצווה וחצי כי-תשא) מצווה הקב"ה על בניית המשכן, מקום אשר שכינתו תשרה בו. וכי ניתן לשכן את הקב"ה בבית? אלא הקב"ה כביכול צמצם עצמו, והסכים להשרות שכינתו במשכן.
ב'- בהמשך (כי-תשא בחציה השני) מופיעה השבירה – חטא העגל.
ג'- ולבסוף (ויקהל פקודי) מגיע התיקון – בניית המשכן ע"י בני-ישראל.
במה נוגעים הדברים הללו גם לחיי האדם?
בבריאת האדם חל צמצום, הקב"ה צמצם צלמו ודמותו, והכניסם באדם "בצלם אלוקים ברא אותו". הנשמה שבנו ירדה מעולמות עליונים והצטמצמה בגופנו. האדם מעצם טבע בריאתו נולד חסר, ועטוף במציאות משברית המלווה אותו במשך כל ימי חייו. מגמת פני האדם היא להשתלם ולתקן. להשלים חסרונותיו, ולתקן עצמו מתוך כל המשברים. ניתן ליישם דגם זה בתחומי חיים רבים, נסתפק בדוגמא אחת נוספת – הקמת משפחה: בני זוג נפגשים ומחליטים להקים משפחה. החלטה חשובה זו, מחייבת כל אחד מהצדדים לצמצם עצמו כאילו אומר לעצמו – עד עכשיו חייתי לבד, יכולתי לבחור ולעשות כאוות נפשי. אך כעת עלי להתחשב בבן/ת הזוג, אשר גם לו רצונות ומאוויים משלו. קיים צורך בויתור הדדי והליכה אחד לקראת השני. עובדה זו יוצרת, לא מעט, חיכוכים ומשברים בזוגיות, והחכמה היא לדעת כיצד לתקן ולרפא את השבר.
בברכת חברים לצמצום המשברים ולתיקון החיים.
