א' אב, תשע"ב, 20.7.2012
גיליון מס' 318
פרשת מטות-מסעי
מחשבות על פרשת השבוע
מאת שירה צרפתי, קיבוץ מירב
"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאם" (במדבר לג א-ב).
עניין מסעות בני ישראל במדבר מוזכר בפירוט בפרשתנו תוך ציון של המוצא למסע וההגעה אל יעדו. אם חושבים על שמות המקומות המוזכרים נראה כי הקריאה בשם היא אנכרוניסטית. השם הניתן למקום הוא על פי הארוע שהתרחש בו. כיצד נקראה מרה לפני סיפור המים המרים וכיצד נקראו קברות התאוה לפני סיפור השלווים? כנראה שלשמו המדויק של המקום יש פחות משמעות מהשם המשקף את הארוע שהתרחש בו. קריאת מסלול המסעות דורשת פרספקטיבה רחבה. הנ.צ הספציפי פחות רלוואנטי מההתרחשות והאירועים שקרו לבני ישראל במקום. (כשם שסביר להניח כי אדם החוזר ממסע/טיול יזכור יותר את החוויות שקרו לו במקום, מאשר את שמות המסלולים המדויקים).
אם כך, מה כוונת ציון המסלול בפירוט כזה? למה לא היה מספיק לציין את היציאה ממצרים ואת ההגעה לארץ ישראל?
רש"י שואל: "למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום". רש"י מתייחס לעומס הטלטול במדבר, למספר המסעות, ומסביר כי בסך הכל, למרות שנענשו להטלטל במדבר, הקב"ה חס על בני ישראל ולא טלטלם הרבה. הוא מחשב את מספר המסעות ומגיע סך הכל לעשרים מסעות בשלושים ושמונה שנים...
דווקא חלקו השני של הפירוש של רש"י מתייחס לחשיבות המסע. הוא מביא מדרש מתנחומא :
"ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת - משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפואתו. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו: כאן ישננו וכאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'..."
הבאת המדרש מתנחומא מתייחסת למסעות כמכלול, כתהליך, כמסע שהוא זיכוך של עם ישראל. יש משמעות עצומה לכל שלב במסע הזה, ומה שמעניין אותנו במסע הוא התהליך, לא התכל'ס (או בלשון הGPS - "הגעת אל היעד").
המסלול הוא המקום בו התרחש תהליך הריפוי, ולכל תחנה בו היתה משמעות. כל ניסיון, כל נפילה וכל התגברות על מכשול היו צעד נוסף אותו עבר עם ישראל מיציאתו ממצרים דרך הגעתו, ועד עצם היום הזה.
