ביטוי נוסף להקפדה האמורה לעיל הוא הכלל שבכתיבת ספר תורה יש להקפיד שבראש שישה מעמודי הספר יופיעו טקסטים מסויימים: "בראשית" – בראש התורה, "יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מט, ח'), "הבאים אחריהם בים" (שמות יד, כח), "שני השעירים" (ויקרא טז, ח'), "מה טבו אהליך יעקב" (במדבר כד, ה'), "ואעידה בם" (דברים לא, כח), ובשאר העמודים משתדלים להתחיל באות ו' – והם נקראים "ווי העמודים".
יש כללים גם לצורת האות בספר תורה: אותיות "שעטנז גץ" כתובות עם תגים, מעין כתרים; לא כל האותיות בתורה כתובות בגודל זהה– יש אותיות גדולות, לדוגמא האות ב' במילה "בראשית" (בראשית א, א) או האותיות ע' ו' ד' בפסוק "שמע ישראל" (דברים ו, ד), ויש אותיות קטנות, לדוגמא האות א' במילה "ויקרא" (ויקרא א, א).
לפי הזוהר יש 600,000 אותיות בתורה (ישראל = ראשי תיבות של "יש ששים ריבוא אותיות לתורה") כמו ששים ריבוא בני ישראל שיצאו ממצרים, אבל ספירה מגלה שיש 304,805 ולפי המסורת אמצע התורה נמצאת באות הגדולה ו' במילה "גחון" (ויקרא יא, מב). ספירה מהירה מגלה שכדי שגחון יהיה באמצע, חסרות לנו 9,667 אותיות! פתרון אחד נמצא אם מונים רק את האותיות המיוחדות - הקטנות והגדולות. ישנן 16 אותיות כאלה בכל התורה והאמצעית שבהם היא ה ו' במילה גחון.
התורה ניתנה בהר סיני בכתב עברי עתיק והמסורות שלנו בתחום הצורה המדויקת של הטקסט מתחילות בזמנו של עזרא הסופר, שבין היתר החליף את הכתב לאותיות אשוריות (האותיות המרובעות שאנחנו משתמשים בהן עד היום).
בתורה יש 32 מקומות בהם יש "קרי וכתיב" (בסה"כ בתנ"ך - 1,054), שיוצרים הבדל בין שתי המסורות – הקריאה והכתיבה, כך שהקורא משמיע מילים אחרות מהכתוב. מקורן של הקרי והכתיב בהלכה למשה מסיני. למרות שרוב ההבדלים בין הקרי לכתיב קטנים – הבדל של אות או שתיים, לדוגמא כתוב: הוצא, קוראים: הַיְצֵא (בראשית ח, יז) או כתוב: וישתחו, קוראים: וְיִשְׁתַּחַווּ (בראשית כז, כט) או הפרדה בין שתי מילים, לדוגמא כתוב: בגד, קוראים: בָּא גָד ( בראשית ל, יא) או כתוב: אשדת, קוראים: אֵשׁ דָּת (דברים לג, ב), שתיהן חשובות ואם הקורא מתבלבל וקורא את הכתוב, מחזירים אותו, ואם הסופר כתב את הקריאה, הספר פסול.
בפרשתנו ההבדלים בין "ובעפלים" ו"וּבַטְּחֹרִים", ובין "ישגלנה" ל"יִשְׁכָּבֶנָּה" – אלה דוגמאות של תיקוני סופרים – אנשי כנסת הגדולה, שתיקנו את הטקסט מפאת כבוד ה' ובמקרה שלנו לשם נקיות הלשון. אוזנינו אולי כבר אינן רגישות לניואנסים הקטנים של המילים האלו אך חשוב להבין שאין כאן ניסיון לטשטש או לשנות את כוונת הטקסט, והשינוי נעשה משום שבתקופה מסויימת הוחלט שמקומן של מילים אלו לא ראוי לבית הכנסת. במושגים של ימינו זוהי עדות לסוג של "פּוֹלִיטִיקָלִי קוֹרֶקְט" מקראי.
