גיליון מס' 365
פרשת פנחס
זרקור אל פינות נסתרות
מאת אלעד אדר, קיבוץ שדה אליהו
פרשת פנחס, עליה הופקדתי השנה, מזמנת לדרשן הרבה פתחים להיכנס בהם. הפרשה מלאה סיפורים ומוקדי עניין, הנוגעים בחיי כולנו, וקשורים ישירות למתחים רעיוניים שאנו מתחבטים בהם בימינו אלה.
החל בשכרו של פנחס הקנאי – ברית השלום, המזמינה דיון במקום הקנאות בימינו, במקום השלום בימינו, ובאפשרות המופלאה, שהקנאי הוא נושא ברית השלום.
עבור בתביעת בנות צלפחד לקבל נחלה ומעמד כממשיכות משפחתן, סיפור הנוגע ישירות ביחסי בין המינים בחברה, האם הגברים השולטים עושים זאת מכח סדר אמיתי, או ש"כן בנות צלפחד דוברות".
וכלה במינויו של יהושע כמחליף למשה רבינו, כסיפור מפתח לדמותו של מנהיג בישראל. בחירת יהושע, וטקס הכשרתו, הם מוקד להבנת חילופי ההנהגה בין דורות, וחילופי גברי, דבר שכידוע לכולנו, הוא תמיד מורכב ומלא אגו ומתחים.
אבל את עיני, צדו דווקא שתי פרשיות אחרות. נחות להן, כחורים שחורים בתודעה, שתי פרשיות שאין לנו גישה ודרך אליהן.
מפקד בני ישראל לפני כניסתם לארץ, על פירוט מספריו ושמותיו (כ50 פסוקים), עומד לפנינו משמים ומתמיה, ואנחנו חולפים על פניו בעיניים בוהות ובסבלנות מבוגרת, כיוון שאין לנו ברירה אחרת, הרי הוא כתוב בתורה.
מצטרפת אליו פרשת קורבנות המועדים הארוכה והמפורטת (70 פסוקים), הכוללת את 70 פרי החג, הזכורים לכולנו מקריאות חג הסוכות החד גוניות, ועוד פתאום בלא הקשר, באמצע ספר במדבר!
יושב היהודי בבית הכנסת, שבוי בידי בעל הקורא, עיניו עוקבות בחומש, אך ליבו בל עימו.
עם השנים, מצאתי מספר דרכי התמודדות עם פרשיות כגון אלו, ואני חש בשליחות, לשתף אותן עמכם:
"הבלש החוקר" – בדרך זו הלכתי מספר שנים, והיא בהחלט מתגמלת במצבים כגון אלו. הרעיון הוא ששמיעת הקריאה לא נעשית כשומע פסיבי, השומע את הסיפור ונותן לו לחלוף על פניו, אלא בשמיעה אקטיבית, המקשיבה היטב לדברים. איך קראו לבני נפתלי? כמה יצא שבט יששכר? כמה פרים ביום הרביעי של חג הסוכות? ועוד שאלות מהסוג הנ"ל. אין במידע הנאסף משום עניין ותרומה לחיים הכלליים שלי כאדם מאמין, אך ההקשבה ממלאת חיים את השומע, ולעיתים, יש גם הפתעות. לענ"ד, בדרך כזו קורא רש"י את הפרשיות הללו, בכך שבכל מקום בו יש חריגה, שם מוזר, מספר בעיתי וכו', הוא מעיר הערה מדרשית, המנסה ליישב את הדברים. קריאה כזו מעוררת יחס של סקרנות ועניין בפרטים הקטנים, דבר שמשתלם אח"כ, בשיחות סביב פרשת השבוע, בשליטה בתכנים, וגם במציאת ההפתעות הקטנות הללו, שאף אחד לא שם אליהן לב לפניך.
"מעמד הר סיני" – כשלמדתי בישיבה בעתניאל, שמעתי ממו"ר הרב ראם הכהן, הנהגה מיוחדת בקריאות התורה. אנו רגילים לשבת בקריאת התורה, אך בקריאת מעמד הר סיני, אנו עומדים, כראוי לאירוע משמעותי זה. לימד אותנו הרב ראם, שכשיהודי קורא במניין את פרשות התורה, הרי זה כמעמד הר סיני ממש, וכקבלת התורה, ולכן כל השנה, קריאת התורה נעשית בעמידה. לא ראיתי שבישיבה נוהגים כך, אך ההנהגה תפשה את תשומת ליבי.
אדם שהיה במעמד הר סיני, לא היה עסוק בלחשוב ולהבין את הדברים, ולא העיסוק השכלי היה מרכז ענינו. במעמד הר סיני החלק השולט היה חווית שמיעת דבר ה', וחוויה זו לא היתה תלויה כלל בתוכן הדברים הספציפי עליו דובר. יהודי שומע את דבר ה', הוא מתרגש מאוד, עצם השמיעה היא החוויה, ולא הפרשנות, אותה ניתן לדחות ולהשאיר לשולחן השבת.
דרכים אלו, ועוד אחרות שכמותן, הן חלק מעבודה שלימה, עבודת התפילה, שכמו כל תחום בחיים, דורשת השקעה ותכנון, על מנת להצליח להתקדם בהן, ולא להיות בהם יוצאים ידי חובה.
בתפילה שחוויות בית הכנסת שלנו, ישובו להיות חוויות מעוררות ומלאות עניין, ושחיינו יושפעו ויעוצבו סביב לימוד התורה.
