כ"ט תשרי, תשע"ד, 3.10.2013
גיליון מס' 377
פרשת נח
הצצה חדשה על המבול
מאת אלי סומר, קיבוץ כפר עציון
שנה
אחר שנה, שוב ושוב, אני משתדל לעיין בפרשת
נח - הלא היא פרשת בר המצווה שלי, וראו זה פלא, למרות שחלפו שנים לא מעטות, כמיטב
המסורת אני עדיין מוצא כל פעם חידוש שחמק מעיניי. הפעם איני בא להצביע על פן נסתר
מהעין, אלא על מובאה פשוטה, גלויה לעין כל, בפסוקים הראשונים של פר' נח:
וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם
מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. (ו,יט)
מִכֹּל הַבְּהֵמָה
הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ;
וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. גַּם
מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע,
עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. (ז,ב-ג)
מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה,
אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף--וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה. שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה--זָכָר
וּנְקֵבָה: כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ. (ז,ח-ט)
וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה, שְׁנַיִם
שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (ז, טו)
לכאורה,
בקריאת הפסוקים הללו, בולטות לעין סתירות בין ההוראה שקיבל נח בפרק ו' לבין ההוראה
שקיבל בפרק ז'.
בעלי
גישות שונות ניסו להתמודד עם פרטי הסוגיות שלפנינו כדי לנסות וליישבם. להלן אזכור
של חלק קטן מהם:
אנשי
ביקורת המקרא מצאו כאן חיזוק לשיטתם, המצביעה על ריבוי המקורות שבתשתית הטכסט
המקראי. אחד המאפיינים השגור בפיהם הוא חלוקת הפסוקים בהתאם לשימוש בשם הוויה
ולשימוש בשם אלוקים. מבלי להזדקק ל'מספריים', מאמץ המלבי"ם (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר,
אוקראינה מאה ה-19) תפיסה דומה. הרמב"ן (רבי משה
בן נחמן ,
ספרד מאה ה-13) מבחין בין הייעוד המכונה 'לחיות זרע' לבין שמירת בעלי החיים כדי
להעלותם קרבן תודה. "שניים שניים לחיות, וששת הזוגות הנוספים לאכלם
ולהקריבם". אברבנאל (דון יצחק אברבנאל, פורטוגל, ספרד ואיטליה, המאה ה-15)
אומר שאין אזכור בתורה לכך שנח צד ולכד את הבהמות הטהורות. מכאן שלטעמו הביטוי
"שניים שניים" מרמז על צורת הגעתן של הבהמות לתיבה. בעל "הכתב
והקבלה", (הרב יעקב מקלנבורג, פרוסיה מאד ה-19) מבאר לפי הבנתו את ההבדל בכך
שהבהמות הטהורות "הכרחיים יותר" כי הן מספקות לאדם תוצרת כגון צמר, חלב,
ביצים וכד'.
בדור
שלנו, נדרשים לכך תלמידי חכמים נוספים, בינהם: הרב פרופ' משה דוד קאסוטו (פירוש על
ספר בראשית – תש"ד) והרב מרדכי ברויאר (פרקי בראשית – תשנ"ט), ושניהם
מציינים, גם בעקבות הרמב"ן, שהחזרות בפסוקים שלפנינו הם בסגנון של 'כלל'
ו'פרט'.
בעיני,
השאלות המרכזיות בפרשה זו אינן נובעות מתחום בניית ספינות או מהשאלה איך הבטיח נח
בהנחיה אלוהית מדוקדקת, את הצלת הנצר לאנושות וליקום. איך חשב והצליח לכנס סוג של
מיקרו-קוסמוס בתיבה המופלאה. ואיך אלו, לימים, יהיו התשתית לעולם חדש...
אם
יורשה לי, הייתי אומר שבעיני ישנו ספק לגבי חשיבות פרטי האירועים כפי שהם מסופרים
לנו בפרשת נח. הרי לא באה התורה ללמדנו את תולדות הקטסטרופה שהשמידה את רוב רובו
של היקום...
על
פי הבנתי פרשת נח באה להעמיד מולנו, אז והיום, את העיקרון של שכר ועונש קיבוצי.
כאשר
בדור המבול, כשלה האנושות באופן כה קיצוני, קבע ריבונו של עולם מעין תג-מחיר: לא
עוד "ותמלא הארץ חמס", אלא התחלה חדשה בהובלת נח, "איש צדיק, תמים
היה בדורותיו".
ולמי שישאל כיצד ייתכן שזוועות שהיו ושיש בעולמנו עוברות לכאורה ללא תגובה של האל, לא תהיה (לי) ברירה אלא להגיד שלדאבון הלב, לא הכל מובן, גם בעולמנו זה.
