י"ח אדר ב', תשע"ד, 20.3.2014
גיליון מס' 401
פרשת שמיני
פרה וכפרה
מאת מרדכי שבט,
קיבוץ ראש צורים
השבת
קוראים במפטיר את פרשת פרה, הפרשה השלישית מתוך "ארבע הפרשיות", שמתארת את
דרך ההיטהרות מטומאת מת, על ידי הזאת אפר פרה אדומה על הטמא.
חז"ל
הרחיבו את המצווה מהתחום של ההיטהרות הפרטית, לתחום הכפרה הציבורית בהסבר לסוגיית
הקדמת פרשת פרה לפרשת החודש - "משום
שהיא כפרתן של ישראל" (מסכת מגילה). גם רש"י בפירושו כותב בהקשר זה:
"משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה (פרה
אדומה) ותכפר על העגל (חטא העגל)" (במדבר, יט, כב).
אם
כן, אנו רואים הרחבה של מצוות פרה אדומה ממצוות טהרה ברמה האישית - פרטית, למצוות
כפרה ברמה הציבורית כללית.
וכשם
שיש השבת 'מפטיר' מיוחד, יש גם הפטרה מיוחדת. ההפטרה מדברת גם היא על היטהרותם של
ישראל באמצעות הזאת מים חיים על ידי ה', בדומה לכהן המזה מי חטאת על הטמא כדי לטהר
אותו:
"וָאֶשְׁפֹּךְ
חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, עַל-הַדָּם אֲשֶׁר-שָׁפְכוּ עַל-הָאָרֶץ; (שפיכות
דמים) וּבְגִלּוּלֵיהֶם, (עבודה זרה) טִמְּאוּהָ. וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם,
וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת: כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם,
שְׁפַטְתִּים. (הגלות - עונש ותוצאה של החטאים החמורים) וַיָּבוֹא, אֶל-הַגּוֹיִם
אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי--בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם-ה' אֵלֶּה,
וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.
(מציאות של עם ה' בגלות גורמת לחילול השם, בעיני העמים) וָאֶחְמֹל,
עַל-שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ
שָׁמָּה. לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' א-לוהים, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי
עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי
אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם ... וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל
... וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי ה'... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי
אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם: מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר
אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ
חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם... וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם..."
(יחזקאל לו, טז-לח).
אנו
קוראים כאן על תהליך היטהרות יוצא דופן.
אין כאן שום תיאור של חזרה בתשובה של ישראל, שתזכה אותם בגאולה. יש כאן
מציאות שבה עם ישראל זוכה לקיבוץ גלויות ושיבה לארצו רק בגלל רצונו של ה' לקידוש
השם בעולם. זה כנראה חשוב יותר גם מחטאים חמורים של ישראל. למעשה, בתהליך זה בני
ישראל פסיביים, וה' הוא המטהר אותם.
זהו
בדיוק אותו התהליך (על פי פרשנותו של הרב סלוביצ'ק זצ"ל) שהאיש הפרטי הטמא
בטומאת מת, עובר עם הזאת אפר הפרה האדומה. כשאדם חי פוגש את המת מקרוב, המוות
מערער את כל קיומו, עד היסוד. הוא אינו מסוגל להשתקם ו"לצאת מזה" לבד.
הוא זקוק לעזרת חברו מבחוץ, שייתן לו יד. וזהו מקומו של הכהן הטהור שמסייע לו
להיטהר ולחזור למסלול החיים.
בימינו,
בהעדר היטהרות על ידי אפר פרה אדומה, זהו גם טעמה של מצוות ניחום אבלים.
וכעת
נחזור למישור הציבורי: ישראל שהיו באותה עת בגולה, יצאו ממסלול החיים הרגיל שלהם.
אבלים על החורבן ומנודים מלפני המקום, ואינם מסוגלים לטהר את עצמם לבדם, בדומה
לטמא המת הזקוק לעזרת הכהן לטהרתו. ועד שנזכה אנו להזאת המים הטהורים ממרום, האם
יש מי שיכול לעמוד במקום הכהן ולסייע לטהר את העם הטמא/חוטא?
אולי
ניתן לדייק את הדברים דווקא בהתייחסות למישור הפרטי: המזה את האפר עם מים חיים
אינו נטמא! לעומת זאת - כל האחרים שמתעסקים עם שרפת הפרה והכנת האפר- הם הנטמאים. כלומר
- מי שמתקרב לאדם טמא על מנת לקרבו, ובמטרה לטהרו - אינו נטמא!
כל זה בא ללמדנו שקירוב רחוקים
לאבינו שבשמים מסייע לאותם רחוקים, ואינו מזיק כלל למעמדו הרוחני של המקרב.
