כ"ג אלול תשע"ד, 18.9.2014
גיליון מס' 426
פרשת ניצבים-וילך
ימים של חסד
מאת הילה אונא, שדה אליהו
פרשת ניצבים מסיימת את עניין הברכות
והקללות בהדגשת הברית בין הקב"ה לעם ישראל והמסר החינוכי של אפשרות הבחירה:
"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ
לַעֲשֹׂתוֹ. רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת
הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים... לְאַהֲבָה אֶת
ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ" (ל, יד-כ).
פרשת וילך מתחילה את הפרידה של משה
רבנו מבני ישראל. הוא נושא את דבריו האחרונים לעם: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ...
כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ"
(לא, ו), וממנה את יהושע תחתיו במילים דומות: "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה
תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם
וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה
עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ, לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת" (לא,
ז-ח).
פרשות ניצבים-וילך חוברו להן יחדיו
בשנים שבהן ראש השנה או יום הכיפורים חלים בשבת. החיבור הנו טכני בעיקרו, אך
המסרים בפרשות משלימים זה את זה, כמו גם השילוב של שמותיהן.
ניצבים – מצב של עמידה במקום
וחוסר תזוזה. וילך – מצב של מעבר ממקום למקום והתקדמות.
שני מצבים אלו מנוגדים אך משלימים. התנועה
ביניהם מבטאת את מהות החיים.
בימים אלו - כאשר עוד לא פגה מלבנו תבערת הקיץ
והימים הנוראים בפתחנו - השילוב ניצבים-וילך מקבל משמעות נוספת בכמה רבדים.
במלחמה האחרונה ניצבנו כ"צוק איתן",
מאוחדים, חזקים, זקופים, כנגד אויבינו הקמים עלינו לכלותנו. היציבות הזו של עם
ישראל מתגלה שוב ושוב, גם אם נדמה לנו לעתים כי נחלשה והתפוררה. היציבות הזו היא
שגורמת לכך ש"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עַם ומתחיל ללכת, ולכל הנפגש
בדרכו קורא הוא שלום" (אמיר גלבֹּע).
מתוך ההליכה יחדיו במשך דורות, אנחנו מסוגלים להתייצב ולעמוד ניצבים
ואיתנים. מתוך היציבות אנחנו מסוגלים להמשיך ללכת יחד ולשאוף לשלום, גם כאשר הדרך
קשה וארוכה.
שנת השמיטה מזמנת אף היא הזדמנות לניצבים,
לא מתוך כורח, איום או כפייה, אלא מתוך בחירה. בדרך כלל, עמדת ניצבים
מלוּוה בתחושת ביטחון וזקיפות עצמיים, אך מטרתה של שנת השמיטה היא לחזק בלבנו את
התובנה הכמעט-הפוכה: ביטחוננו האישי הפנימי נובע מכפיפותנו לבורא עולם ואמונתנו
בו. מסיבה זו, אין טעם בעצירה אוטומטית גרידא. השילוב המהותי של ניצבים-וילך
יתקיים רק אם העמידה במקום תנוצל לבירור והעמקה, אשר יחזקו את ההליכה וההתקדמות
בהמשך.
המורכבות הזו נמצאת גם בתהליך התשובה, אליו
אנו נתבעים בפתחה של שנה חדשה. בתהליך התשובה עלינו לזהות את המקור, המקום הבסיסי,
בו אנו ניצבים בצורה הטובה והאמיתית ביותר. עלינו לשוב אליו, אך לא כדי
להיתקע בו, אלא כדי שיהיה מעין מקפצה ודחיפה - ללכת ולהשתפר גם במקומות אחרים. גם
כאן כמובן שאי אפשר לעשות זאת ללא חשיבה ומודעות, וללא אמונה בבורא עולם, כמצפן
תמידי אשר מכוון ומתזמן הן את ניצבים, הן את וילך.
בימים הנוראים, כאשר אנו ניצבים לתפילה, כאשר
אנו ניצבים במשפט, אנו שומטים את הניסיונות שלא צלחו, את הבחירות המוטעות ואת
הכוונות שהחטיאו. כך נוצרת עבורנו, בחסדו של א-לוהים, הזדמנות להתחיל מחדש,
הזדמנות להתחיל וללכת.
האווירה הייחודית של ימי תשובה, אחרי מלחמה
ולפני שמיטה, מנגנת בראשי את שירהּ של לאה גולדברג, אשר בפתיחתו היא שואלת ותוהה:
הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִסְלִיחָה
וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ
כַּהֵלֶךְ הַתָּם...?
ובסופו היא עונה:
אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת
בְּלַהַט
הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה
וּמִדָּם.
וּבְיֹשֶׁר-לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת
כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָדָם.
בעיניי, מילותיה של לאה גולדברג מדייקות את
הקושי והמורכבות שבתנועה בין ניצבים לוילך. למעשה, קל יותר להתמיד
ולהישאר במצב המוכר. קל יותר לעמוד במקום, ללא שינוי וללא הצורך להתרגל לחידושים. קל
יותר ללכת ולהתקדם כל הזמן מתוך אינרציה, מבלי לעצור רגע ולחשוב.
אך "ביושר-לבב" אנו מבינים כי:
פְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים, וּמֻתָּר בָּם
לִנְגֹּעַ,
וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.
מתוך האהבה - לעצמי, לזולת, לחיים, לעולם
ולקב"ה - ייעשו הדברים פשוטים יותר, וניגע באמת, ונגיע למהות, נתייצב מול
האתגרים, נוכל להם ונמשיך ללכת.
ולעזרתנו יבואו פרשת ניצבים אשר מזכירה
לנו כל פעם בתחילתה של שנה: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד
בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים", ופרשת וילך
אשר חוזרת שוב ושוב על המסר של משה רבנו לעם ישראל, ליהושע, ולכל אחד שמנהיג את
חייו: "חֲזַק וֶאֱמָץ... וה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ
לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ, לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת".
תחל שנה והליכותיה.
